עיר מעורבת בגליל התחתון בתקופה בית שני, בימי המרד הגדול ברומאים לא משתתפת במרד ועוברת בשלום את ימי הלחימה בגליל. לאחר כשלון מרד בר-כוזיבא עולה מעמדה עד שהופכת לאחד ממקומות מושב הסהדרין בנדודיו, לבירת הגליל ומקום מושבו של רבי יהודה נשיא חותם המשנה. מרכזיותה נמשכת גם בתקופת התלמוד. ישובה נמשך ברציפות כמעט עד ימינו, אף שהעיר הביזנטית יורדת מגדולתה עקב הצטרפות תושביה לצד הפרסים בפלישתם. עם הכיבוש הערבי, מוסב שמה לספוריה,  הצלבנים מקימים בה את המצודה המוכרת כיום בראש העיר העליונה. זו ששוקמה בתקופת דאר אל עומר. עד קום המדינה גדלה ספוריה הערבית, עד שנכבשה במבצע "דקל" ועל חורבותיה הוקם המושב ציפורי.