היו היה מלך, ולמלך היתה בת נסיכה יפהפיה.מכל העולם באו נסיכים לבקש את ידה, אבל הנסיכה השיבה את פני כולם ריקים, כי היא ביכרה על פניהם אדם חכם ונבון מפשוטי העם,שהכל קראו לו " חסן החכם ". אביה ניסה לשכנעה להתרחק ממנו אבל הוא לא הצליח.

באחד הימים, כאשר היה המלך שקוע במחשבותיו, בא אליו עוזרו הווזיר ושאל: "מדוע אדוני המלך נראה כה עצוב? אולי אוכל לעזור לאדוני, אם יספר לי מה מטריד אותו". המלך סיפר לווזיר על החלטת בתו להתחתן עם חסן. הווזיר חשב ומיד אמר למלך: "אין לך מה לדאוג. מצאתי תחבולה שבאמצעותה נוכל להיפטר מהבחור הזה". המלך הסכים לכך בתנאי שבתו לא תיפגע.

הווזיר ענה בכובד ראש: " חלילה לי מלפגוע בנסיכתנו היקרה. הצעתי היא שאדוני המלך יכריז על נשף גדול ויזמין אליו את חסן.המלך יאמר קבל עם ועדה לבחור: "אתה מעוניין לשאת את בתי לאישה, ואני איני מתנגד לכך", ואתה תושיט לו שני פתקים- על אחד מהם תהיה כתובה המלה "מות" ועל השניה "נישואין". חסן יעלה בגורל אחד משני הפתקים האלה". זעם המלך ואמר: "ומה אם יעלה בידו הפתק שכתוב עליו נישואין? האם הוא ישא את בתי?" צחק הווזיר ואמר: "סמוך על ערמת ווזירך. מי אמר שאכן כך יהיה כתוב בשני הפתקים? לאורחים נאמר ששני הפתקים שונים, אבל אנחנו נכתוב "מות" בשני הפתקים. באופן זה כל פתק שיקח חסן, יחרוץ את דינו למות".

מוות נישואין

המלך התפעל מחכמת וזירו ומיד שלח הזמנות לחסן ולנכבדי העיר. הנסיכה שמעה והתפלאה על השינוי שחל אצל אביה. היא החלה לחקור את הדבר, עד שנודע לה מאחד מעובדי החצר ששמע את השיחה בין המלך והווזיר על המזימה השפלה שהם זממו לעשות.

מיד כתבה מכתב לבחיר לבה והודיעה לו על דבר המזימה. היא הזהירה אותו מלבוא לנשף. שעת הנשף הגיעה. לרוב הפתעתה ראתה הנסיכה את בחיר לבה מגיע וצועד בגאוה אל האולם. היא הביטה לעבר אביה והווזיר וראתה והנה פניהם קרנו משמחה. הנסיכה חששה מאד לבחיר לבה אבל הוא הרגיע אותה.

ברגע המכריע הכריז המלך לפני כל המוזמנים על החלטתו להשיא את בתו לחסן, בתנאי שיעלה בידו להוציא מתוך שני פתקים שיוגשו לו את הפתק שעליו כתובה המלה "נישואין". במקרה שייכשל ויוציא את הפתק שעליו כתובה המלה "מות" מות יומת.

ניגש הבחור בבטחה לעבר היד המושטת ולקח פתק מתוך השניים והכניסו מיד לפיו, בלעו ואמר בקול רם: "בלעתי פתק אחד. נפתח עכשיו את הפתק השני ונראה מה כתוב בו. והיה אם כתוב עליו "מות", סימן שעל הפתק שבלעתי היתה כתובה המילה "נישואין".

המלך נוכח לדעת שהבחור הפשוט הזה עולה עליו ועל ווזירו בחכמתו. הוא רתח מכעס, אבל לא נותרה לו ברירה אלא לפתוח את הפתק שבידו: ואכן, כצפוי, היתה כתובה בו המלה "מות". כל המוזמנים שמחו. הנסיכה נדהמה ושתקה, אבל בתוך לבה התפעלה מחכמתו של חסן.

מתוך: "שחר" מקראה לבתי-ספר ערביים, כיתה ז', עמ' 62-63.

(חזור לראש הדף)

מתחילים את השיעור בשיחה מקדימה אודות סיפור העם,ומנסים לגבש הגדרה למונחים אשר הם שייכים לנושא.

מונחים שיש להגדירם לפני שמתחילים את הדיון בסיפור עצמו

סיפור:

שם כולל ליצירה אפית שיסודה הוא עימות,המניע דמויות בזמן ובמרחב,במציאות ובדמיון. הסיפור בנוי כרצף-עלילה של התחלה,אמצע וסוף.

עוד קודם הקריאה יש לנו ציפיות לפגוש בסיפור אנשים בעלי-ייחוד כלשהו,הפועלים במסגרת של מקום וזמן ובנסיבות מיוחדות ומעניינות. אף נרצה לגלות בקריאתנו מהי עמדתו של המספר כלפי הדמויות וכלפי התנהגותן ( אשר ריבלין. מונחון לספרות, עמ' 47).

תת-סוגי הסיפור רבים הם, ואני אעמוד בקיצור על חלק מהם:

אגדה:

סוג ספרותי שלידתו במעשיות ובסיפורי-עם בעל-פה. נושאי האגדה הם גיבורי כוח וגיבורי רוח, אירועים היסטוריים, דתיים ומיתולוגיים. האגדה משלבת מציאות ודמיון,התרחשות טבעית ועל-טבעית ,הפרזה והגזמה. אחת ממגמות האגדה היא לחנך. הטוב והצדק מנצחים. היא מרגיעה, נוסכת בטחון וממלאה משאלות-לב.

סוגי אגדה מצויים הם אגדות מיתולוגיות,אגדות-עם ואגדות-ילדים.בספרות העברית ידועות אגדות חז"ל המפוזרות בתלמוד ובמדרשים; אגדות חסידים,וכמובן-כל סוגי האגדות האחרות (ריבלין, עמ' 7) .

מעשיה:

יצירת פולקלור; סיפור תמים,קצר,פרי דמיון. כרגיל מסופרת המעשייה בעל-פה לילדים ולעם. בלשון העם אין מדייקים בהבחנה שבין מעשייה,אגדה,מיתוס וכד'.

על-פי השם העברי יסודה של המעשייה הוא מעשה, "מעשה שהיה",אלא שאין מדובר בה בעובדות של מציאות. המעשייה היא עלילה בדויה.

בדרך-כלל אין במעשייה גיבורים אישיים,אלא דמות מרכזית; גם דמות על-טבעית בדמות אדם. המעשיות עיצבו שפע של טיפוסים עממיים ידועים, ורבים מהם עברו מעם לעם ומדור לדור.

מאפייני המעשייה הספרותית הם: עלילה דמיונית, התרחשות על-זמנית ועל-מקומית; קסם ומסתורין; נטייה למספרים מוסכמים-שלוש,שבע, עשר וכו'; דמויות סטריאוטיפיות; התנגשות בין הטוב והרע, היפה והמכוער, החוכמה והטיפשות, הצדק והעוול, התמימות והרמאות וכו'- וניצחון הראשונים על האחרונים; סיום בכי-טוב ומלווה בלקח חינוכי ( ריבלין, עמ' 35 ).

סיפור עם:

סיפור אנונימי פשוט בצורתו וקריא בלשונו, תמים בעלילתו,מעודד ומחנך בלקחו.הוא עשוי לשאת אופי בדיוני, אגדי, הירואי-בתערובת של גרעינים היסטוריים ( ריבלין, עמ' 47).

עד עתה נהוג היה להגדיר את סיפור העם כ'סיפור העובר בעל-פה מדור לדור על-ידי החברה'. הגדרה זו אינה עומדת עוד בפני מסקנותיו של המחקר בדורות האחרונים. אין אנו רואים עוד את היסוד האוראלי כקטיגורי, כדרך שסברו בעבר. מבחינה עובדתית ותיאורטית גם יחד יכול סיפור העם להתקיים אף בכתב. מבחינה עובדתית, כל יצירות הספרות העממית של העבר מצויות לפנינו בכתב. עד לראשית הרישום האתנוגרפי של סיפורי עם ישירות מתהליך ההיגד שבעל-פה, היתה הדרך היחידה להכיר את סיפורי העם על-פי רישומו שבכתב,כפי שנעשה על ידי סופרים ומשוררים, היסטוריונים ונוסעים למיניהם. ברור מכאן, שאחת מן הדרכים העיקריות של כל גישה אל סיפור העם היא בחינת הטקסטים הכתובים שבאמצעותם שרדה בידינו מורשת הסיפור של העבר. אף מבחינה עקרונית אין כל סיבה לכלול בהגדרת סיפור העם את היסוד האוראלי. מגמה כזו היא כמדומה שריד של הגישה האנכרוניסטית, הרואה בסיפור העם את יצירתן של השכבות הנחשלות או האנאלפביתיות, ואולי שרידים של התרבות שקדמה להמצאת הכתב. כיוון שהחברה שלנו היא חברה יודעת קרוא וכתוב, אין להוציא מכלל האמצעים שעל-ידם מתקיים סיפור העם את המדיום הכתוב. באותה אינטנסיביות שבה עבר סיפור העם באמצעות המלה הכתובה, על גבי ספרונים עממיים למיניהם,העיתונות לצורותיה השונות, ספרי דת ומוסר כמו הגדות של פסח וספרי התחינות לנשים. אין לך סיפור עם שאינך יכול להוכיח שבשלב כלשהו של תפוצתו היה קיים בנוסח שבכתב. יש לא מעט סיפורי עם שאין כל אפשרות להוכיח שהם אמנם נפוצו בעל-פה.

המעבר הכרונולוגי, 'מדור לדור', אף הוא אינו עוד יסוד הכרחי בהגדרת הסיפור העממי. לגבי סיפורי עם לא מעטים ניתן להוכיח שהתקיימו בתקופת זמן אחת מוגדרת, אך לא את מעברם 'מדור לדור'. תנאי כזה הכלול בהגדרה ייטול מאתנו את האפשרות לראות כסיפורי עם את אלה שנוצרו כאן ועכשיו. האלטרנטיבה להגדרות אלה, המקובלות עתה בתיאוריה הכללית, היא מושג 'הקיום המרובה'.

סיפור עם,הוא סיפור הקיים בעל-פה או בכתב בקרב קבוצה חברתית נתונה ואשר מצוי לפנינו בנוסחאות שונות.

סיפור העם אינו נוצר 'על-ידי החברה', כפי שמקובל היה לחשוב על-פי הגישות הרומנטיות של המאה הי"ח והמאה הי"ט. על-פי רוב העדויות שנאספו במחקר נוצרו הסיפורים על-ידי יחידים, יוצרים עממיים אנונימיים בחלקם הגדול. רק תהליך ההתקבלות של הסיפורים,כלומר עיצובם מחדש, תוך כדי היגודם על-ידי מספרים אחרים, הוא ההופך אותם ליצירות עם. בהזדמנויות היגוד שונות, בפני קהלים שונים, הם עוצבו ונתגבשו על-פי צרכים, ערכים אסתטיים, משאלות ומתחים של החברה. רק בצורה כזאת אפשר לראות את סיפור העם כיצירה 'של החברה'. סיפור העם יכול להיות עיבוד עממי של יצירת ספרות שנכתבה בידי סופר או משורר.יצירה כזו, סופרה בעל-פה או בנוסחאות שבכתב, כאשר המספרים העממיים מעצבים אותה מחדש בכל הופעה או ניסוח ספרותי (עלי יסיף. סיפור העם העברי, 1999.עמ' 4-6).

לספרות העממית יש 'חוקים אפיים' החוזרים באופן קבוע בסיפורי העם. ניסוח החוקים נעשה לראשונה על ידי החוקר אקסל אולריק והם מקובלים עד היום על מרבית חוקרי הספרות העממית. להלן מובאים החוקים האפיים בקצרה.

א. חוק הפתיחה והסיום: הפתיחה בסיפור העממי מעוררת אווירת שלווה ורוגע והסיום הוא סיום סגור וטוב. בדרך כלל הסיפור נע בפתיחה ממצב של רוגע למצב של התרגשות, ובסיום מהתרגשות לרוגע.

ב. חוק החזרה: הסיפור העממי, שממדיו קצרים ומצומצמים, משתמש בחזרה ולא בדרך התיאור המפרט. החזרה מבליטה ומדגישה ממדים שונים בסיפור, מעניקה להם חשיבות, תורמת לריתוק קהל המאזינים לסיפור המעשה, ומפתחת בו תחושה של השתתפות.

ג. חוק השילוש: בסיפורי העם חוזרים מספרים קבועים, שהבולט ביניהם הוא המספר "שלוש". מספר זה מתגלה בצורות שונות: במניין הגיבורים, במשימות שהגיבור מבצע, בחזרות על התארים, בפעולות, ועוד.

ד. חוק השניים במערכה: במוקד ההתרחשות מופיעות על הבמה שתי דמויות, אשר לכל אחת מהן זהות ותפקיד משלה.

ה. חוק הדו שיח: חוק זה נובע מהצורך להשפיע על המאזין. כיוון שהמטרה היא לרתק את השומעים לסיפור המעשה, לשתפם בעלילה ולפתח בהם תחושת מעורבות במתרחש והרגשת הזדהות עם הדמויות, משנה המספר את קולו ומשחק את תפקידי שתי הדמויות הפועלות.

ו. חוק הקיטוב (הניגוד): לסיפור העם אופיינית העמדה של דמויות קוטביות (צעיר מול זקן, גדול מול קטן) ושל מצבים קוטביים ( טוב ורע, עני ועשיר ).

ז. חוק התאומים: פיצול אחד הגיבורים לשתי ישויות שאין הבדל מהותי ביניהן. מול הישות המפוצלת הזאת עומד היריב. הפיצול נגרם כאשר מצד אחד פועל "חוק הקיטוב" ומצד אחר פועל "חוק השילוש" ומנסים לפתור את הסתירה ביניהם.

ח. חוק משחק המלים: חוק זה שייך לאמצעים ההשמעתיים, הנועדים למשוך את תשומת לבם של המאזינים.

ט. חוק השאלה הריטורית: מטרת השאלה הריטורית היא להביא לידי שינוי הטון בקטעים חד גוניים, להגביר את המתח על ידי השהיה, ולשמש רמז לבאות. נוסף על תשעת חוקי אולריק, שהם כלליים צורניים, הוסיפו החוקרים סימנים תוכניים, שבלעדיהם אין "החוקים האפיים" שלמים.

י. המוטיב העל-טבעי: יסודות על-טבעיים שכיחים בסיפור העממי שההיגיון שבו אינו עולה תמיד בקנה אחד עם ההיגיון שבעולם הטבעי.

יא. המשאלה הכמוסה: בסיפור העממי מוצא המאזין ביטוי לבעיותיו, לכאביו ולמשאלות לבו הכמוסות. את המשאלות המודחקות של הפרט ושל החברה אפשר להעלות מן התת-מודע על ידי השלכתן על דמויות, על בעלי חיים, על עמים זרים וכדומה ( האני מוסא ומאהר ח'דר.מעין לספרות,1996 .עמ' 292-293 ).

עלילה:

חוט השדרה הכרונולוגי, העיצובי וההגיוני של הסיפור או של המחזה; רצף האירועים והנמקתם. מה מתרחש על תוואי הזמן בסיפור ומדוע הוא מתרחש בסדר זה ובפרופורציות אלה?- על שאלות אלה משיבה העלילה.

בכל יצירה יש היבט עלילתי והיבט תימאטי,ולשניהם זיקה ישירה למבנה היצירה.

שלבי העלילה הם: היצג; בסיס העימות; פיתוח העימות ; משבר-שיא-מפנה; התרה; פתרון-סיום וסגירת המעגל.

יש המבחינים בין " עלילה " לבין " סיפור המעשה ". האחרון הוא מסירת רצף האירועים על תוואי הזמן בלי הנמקה ופירוש: "מה" קורה- בלי "מדוע".סיפור המעשה מספק את סקרנותו של הקורא אשר לאירועים העתידים; ואילו העלילה מספקת את סקרנותו ותורמת לסיפור המעשה את הקישורים ההגיוניים. בסיפור המעשה יש רק עתיד; בעלילה הן עתיד והן עבר.

קורא נבון ומיומן אינו משתעבד לעלילה. הוא מעוניין יותר בדמויות היוצרות אותה.

מתח הוא יסוד חיוני נוסף הקשור בעלילה ובדמויות. המתח בקורא גובר ומעורבותו ביצירה גדֵלה ככל שהבעיה רצינית וחמורה יותר,ככל שהמצב מעורפל יותר וכוחות לא-נשלטים פועלים ביצירה וכשהדמות הפעילה נתונה בדילמה ובצורך להכריע בין שתי דרכים רצויות.

בעקבות המתח באה ההפתעה והיא מביאה עמה הנאה והרגעה. ככל שהפתרון הוא פחות צפוי-אבל אפשרי ומתוחכם-כן תגדל ההנאה.

אך גם המתח וההפתעה אינם עיקר היצירה; שהרי אנו מסוגלים לקרוא יצירה טובה יותר מפעם אחת וליהנות ממנה שוב (ריבלין, עמ' 50).

(חזור לראש הדף)

השתקפות חוקי אולריק הבולטים בסיפור

1. חוק הפתיחה והסיום – הסיפור פותח באווירה רגועה, ולאחר מכן באה ההתרגשות . הסיום של הסיפור הוא סיום טוב משום שהטוב גבר על הרע.

2. חוק הדו-שיח – דו שיח בין המלך לווזירו.

3. חוק הניגוד (הקיטוב)- טוב,רע. חכם,טיפש. מלך,מפשוטי העם(חסן).

הדמויות בסיפור

בסיפור פועלות הדמויות הבאות:

1. המלך: הוא קושר קשר עם וזירו על מנת להרחיק מבתו את בחיר לבה.

2. הנסיכה: מתוארת כנערה יפהפייה אשר באו נסיכים מכל העולם לבקש את ידה אך היא דחתה את כולם והעדיפה על פניהם חסן האיש החכם והצנוע.

3.הוזיר: הוא מתגלה כאדם ערמומי שאין לו כל מוסר כיוון שהוא הציע למלך להיפטר מחסן החכם בדרך רשעה.

4.חסן החכם: הוא הדמות הראשית בסיפור, הוא מתואר כאדם חכם.

5.המוזמנים לנשף: הם בגדר דמויות שוליות שכשמן כן הן, אשר לא משחקות תפקיד בולט אלא מסייעות בבניית הרקע של הסיפור.

מילים

1. השיב את פניו: דחה את בקשתו,סרב למלא את רצונו.

2. עצוב: שרוי בצער. 9. בחיר ליבה: אהובה.

3. יכריז: יודיע. 10. גאווה: התהללות.

4. נשף: מסיבה,חגיגה. 11. קרנו: האירו.

5. קבל עם ועדה: בגלוי,לעיני הכל. 12. מכריע: קובע.

6. יחרוץ: יקבע. 13. בטחה: שלוה,הרגשת בטחון.

7. התפלאה: השתוממה. 14. נדהמה: נבהלה,הופתעה.

8. זמם: חשב להרע.

(חזור לראש הדף)

נקודות חשובות יש לעמוד עליהן

- כבוד הזולת.

- לא שופטים אדם על-פי גזעו, דתו, צבעו, ייחוסו וכו', אלא על-פי חכמתו, השכלתו וטוב לבו.

- מתן חופש בחירה לבנים בעניינים האישיים שלהם.

- הערמה לא משתלמת בסופו של דבר.

- הטוב מנצח את הרע.

- יש לעמוד לצדם של אנשים טובים.

- יש לנדות את הרשעים.

דף עבודה

א. ענה על השאלות הבאות:

1. תן כותרת אחרת לסיפור.

2. מדוע דחתה הנסיכה את כל הנסיכים שביקשו את ידה?

3. מדוע היה המלך מצוברח ( במצב רוח רע ) ?

4. מה היתה הצעתו של הוזיר למלך?

5. כיצד פעלה הנסיכה כאשר נודע לה על המזימה?

6. מה הסיק המלך לאחר שחסן בלע את אחד הפתקים?

7. מה אתה אומר על הסיום של הסיפור?

8. הצע סיום אחר לסיפור.

ב. מה כתוב במקום המילים והביטויים הבאים:

העדיפה, שקוע במחשבותיו , מעסיק , תכסיס , רגז, להתחתן עמה , ערמה , חששה , התקדם .

ג. השלם את החסר לפי המילים הבאות:

(לקחה , לקחת , לקח , נלקח , לוקח , לקוח , לקוחה)

1. סאמי למד --------- מהסיפור הזה.

2. התלמידים צריכים --------- את העניינים בשיא הרצינות.

3. התלמידה ---------- את היוזמה לידיה.

4. המורה --------- בחשבון את המצב הרגשי של התלמיד.

5. הסיפור --------- מתוך המקראה "שחר".

ד. השלם את המשפטים הבאים לפי הדוגמה הבאה:

דוגמה: הקופאי מכר את כל הכרטיסים. הכרטיסים נמכרו.

1. שלחתי מכתב לחברי. המכתב ----------.

2. שברתי את החלון. החלון ---------.

3. אבא קנה מכונית מפוארת . המכונית ---------.

4. נעלתי את דלת הבית . הדלת ----------.

5. השוטרים תפסו את הגנב . הגנב --------.

6. השוער שמר על רשת נקייה . הרשת --------.

עבודה נעימה

(חזור לראש הדף)