Sviva Limudit


הפסולת המוצקה ומאפייניה - רקע כללי
הטיפול בפסולת מוצקה
אפשרויות הטיפול השונות בפסולת מוצקה בארץ
חוקים בנושא פסולת מוצקה
מחזור נייר - העשרה



פסולת מוצקה היא מצבור של שיירים במצב צבירה מוצק, הנוצרים במהלך פעילות האדם. למשל: אכילה, תעשיה, שימוש בכלים, הפרשות וכד'.
בעבר שמשו חומרי הפסולת אשר נוצרו ע"י יצורים מסוימים לקיום יצורים אחרים. בנוסף, אנשים השתמשו בחומרים ש"התאימו" לטבע, ובצורה זו, נוצר מעין מיחזור טבעי ולא הייתה בעיה של הצטברות פסולת.
כיום, קיימים שני גורמים עיקריים להצטברות הפסולת המוצקה:
1. גידול ניכר באוכלוסיית העולם.
2. גידול ברמת החיים של האוכלוסייה.
רמת החיים המתפתחת הכניסה לשימוש חומרים מלאכותיים שהטבע אינו מכיר, חומרים סינתטיים שונים: פלסטיק, גומי וכד'.

מקורות הפסולת המוצקה
מקורות הפסולת המוצקה בישראל הם: משק הבית, התעשייה, בתי-חולים, בניין, חקלאות, גרוטאות מתכת ובוצה (חומר ששוקע בתהליכי טיפול בשפכים). פסולת, שמקורה בבתי חולים וכן בתעשיות מסוימות, נקראת פסולת רעילה. הפסולת נאספת למכלים אטומים ומובלת להטמנה באתר מיוחד ברמת חובב.
עיקר הפסולת מקורו במשק הבית והוא מהווה בעיה ההולכת ומחמירה עם השנים.
בטבלה הבאה ניתן לראות את כמויות הפסולת הנוצרות ע"י המקורות השונים בשנים 1980, 1990 ותחזית לשנת 2,000 (מתוך הדו"ח של המשרד לאיכות הסביבה 1990.

מקורות הפסולת כמות (טונות) 1980 כמות (טונות) 1990 כמות (טונות) 2000
בית 962 1,447 2,318
גזם 76 111 163
תעשייה 700 794 870
חקלאות (חומר רטוב) 584 584 584
מסחר 99 144 213
בניין 111 210 304
גרוטאות מתכת 27 58 115
בתי חולים 7.5 11.5 17
בוצה (חומר יבש) 27 68 351

  הרכב הפסולת המוצקה בישראל לעומת מדינות אחרות

מרכיב
הרכב משקלי באחוזים
ישראל (1986)
ארה"ב (1988)
צרפת (1989)
שוויץ (1983)
חומר אורגני
51.1
7.4
25
29.4
נייר וקרטון
19.4
40
30
30.6
פלסטיק
12.1
8
13
13.4
זכוכית
3
7
10
8.7
מתכת
5.4
8.5
5
5.9
גזם
3
17.6
שונות
5.8
11.6
17
12
מתוך: "ניתוח חלופות לאיסוף ולמחזור פסולת עירונית מוצקה". מתוך: עבודת גמר (מגיסטר למדעים). מאת: אילון א.
ניתן לראות כי מרכיב החומר האורגני בפסולת תוצרת הארץ הוא משמעותי. כתוצאה מכך, אשפה תוצרת הארץ רטובה ומפיצה ריח רע כמעט מיד לאחר השלכתה.

מאפייני הפסולת - תוצרת הארץ
כתוצאה מפירוק הפסולת נוצרים חומרים רעילים, בצורת מוצק נוזל או גז. כמו כן נוצרים מטרדי ריח. המרכיב האורגני בפסולת מתפרק בשתי צורות: פירוק אירובי (פירוק בעזרת חמצן) - מתרחש בתנאי אוורור טובים. בתהליך משתחרר פחמן דו-חמצני (CO2) והתהליך איננו מלווה במטרדי ריח.
פירוק אנאירובי (פירוק ללא חמצן) - מתרחש בתנאי אוורור גרועים. התהליך ממושך והוא מלווה במטרדי ריח קשים כתוצאה מהיווצרות גזים כאמוניה (NH3) ומימן גופרי (H2S). בנוסף, נוצר גז המתן (CH4) שהוא גז דליק העלול להצטבר מתחת לערמות הפסולת ולגרום להתפוצצויות ושרפות באתר האשפה.
הטמנת שברי זכוכית הנמצאים בפסולת, עלולים לגרום לשרפות (ע"י מיקוד קרני השמש). הדבר עלול לגרום לזיהום אוויר, מטרדי ריח וסכנה לישובים הסמוכים למקום האשפה.
חומרי הרעל הנוצרים בתהליכי הפירוק עלולים לחדור בעזרת הנוזלים למי התהום, ולזהמם.
חומרי המזון שבפסולת מושכים מכרסמים, ציפורים וחרקים שונים.




הטיפול בפסולת מוצקה מתחלק לשניים: הטמנה ומיחזור והשבת משאבים.

הטמנה:
92% מן הפסולת המיוצרת בארץ מוטמנת באתרי סילוק פסולת - אספ"ים.
עד לפני שנים מספר היו בארץ כ- 400 "מזבלות" פתוחות ולא מבוקרות שיצרו מטרד סביבתי. במזבלות אלה הפסולת מוערמת בערמות גבוהות, שמכסים בערמות עפר. הפסולת האורגנית מתפרקת ע"י אורגניזמים שונים, בתהליך איטי הנמשך שנים.
חומרי פסולת אחרים, שאינם ברי פירוק, מצטברים באתרים.
פעולה של המשרד לאיכות הסביבה הביאה לסגירת מרבית המזבלות כאשר תכנית האב היתה להשאיר 5 אתרים שיפעלו בשיטה של הטמנה סניטרית.
אשפה, המוטמנת בצורה לא מבוקרת, יוצרת מטרדים שונים:
1. מטרדי ריח. תהליכי הפירוק המתרחשים בפסולת גורמים לשחרור חומרים המדיפים ריח כמימן גופרי (H2S) ואמוניה (NH3).
2. התפרצות של שרפות כתוצאה מהיווצרות גזים דליקים בתהליכי פירוק האשפה, כגון מתן (CH4). תהליך שרפת המתן מתואר בצורה הבאה:
(CH4(g) + 2O2(g) -----> CO2(g) + 2H2O(l
3. מטרדים הנגרמים ע"י בע"ח: זבובים, יתושים, מכרסמים וציפורים.
4. מי גשם או תשטיפים (מים שנוצרו כתוצאה מפירוק האשפה), מחלחלים דרך ערמות האשפה, ממיסים חומרים אורגניים, מתכות כבדות וכד' ומהווים פוטנציאל זיהומי למי התהום.

הטמנה סניטרית - הטמנת אשפה באופן שתהיה פגיעה מינימלית בסביבה. כדי להגיע לכך צריכים להתקיים מספר תנאים:
א. האתר המיועד צריך להיות מרוחק ממי תהום, והקרקע שלו צריכה להיות קרקע שאיננה מחלחלת (איננה מעבירה נוזלים).
ב. ניילונים אטימים צריכים להיות פרוסים על גבי קרקעית האתר, למניעת "בריחת" התשטיפים ויצירת זהום פוטנציאלי.
ג. ההטמנה צריכה להיות ע"י הנחת אשפה בגובה של כ- 60 ס"מ ומעליה שכבת עפר בגובה של כ - 15 ס"מ.
ד. ערמת האשפה הכללית צריכה להגיע לכדי 10 מ'. לאחר מכן מכסים את האתר בכ- 60 ס"מ עפר לפחות ודואגים לשיקום האתר (כגון: הקמת פארק על השטח שנוצר).
ה. בתחתית מניחים בשיפוע, צינורות מחוררים לאיסוף התשטיפים והובלתם לטיפול.
ו. באתר מניחים גם צינורות לאסוף גז המתן (CH4) הנוצר כאמור, מפרוק הפסולת האורגנית.
כאשר הארובות לקליטת הגז נמצאות מעל ערמות הפסולת.
ז. בעונת הגשמים, מניחים יריעת פלסטיק מעל הערמה להגנה מפני חדירת הגשם.

יתרונות ההטמנה הסניטרית:
א. האתר המיועד להטמנה נמצא לעתים במחצבה נטושה, תהליך ההטמנה הנו למעשה תהליך של שיקום נופי.
ב. התהליך פשוט להפעלה ומתאים לכל סוגי הפסולת.
ג. אין שאריות המצריכות טיפול להוציא גזים ותשטיפים.

חסרונות ההטמנה הסניטרית:
א. בזבוז חומרי גלם. חומרים כגון: נייר וקרטון, פלסטיק, אלומיניום ו- חומר אורגני נקברים בשעה שניתן היה להשתמש בהם בצורה טובה יותר.
ב. בזבוז קרקע שהיא משאב יקר במדינתנו.
ג. בזבוז חול הנחוץ לכיסוי.
ד. בעיית הגזים שאינם נכנסים לצינורות האוורור.

מיחזור והשבת משאבים:
בשימוש חוזר ומיחזור קיימים שני יתרונות חשובים: שמירה על משאבי כדור הארץ וצמצום כמויות הפסולת. תמיכה במיחזור והשבת משאבים ניתן למצוא בסיסמת "ארבעת ה R ים":
הפחתה - Reduction ; שימוש חוזר - Reuse ; מיחזור - Recycle ; התמרה - Recovery.

הפקת אנרגיה - התמרה (Recovery)
בתהליך זה שורפים את האשפה ומשתמשים באנרגיה הנוצרת כתוצאה מתהליך השרפה.
לדוגמה: בונצואלה וספרד משתמשים באנרגיה המופקת משריפה, להתפלת מים. מפעל המטפל ב- 1,000 טון ליום, מייצר אנרגיה המספיקה להתפלה של כ- 10 מיליון מ"ק מים.

מיחזור חומרי גלם (Recycle)
תהליך שבו מעובדים חומרי פסולת (כקרטון, נייר, פלסטיק, אלומיניום וכד') לחומרי גלם וליצירת מוצרים חדשים.
לדוגמא: בטבעון, מפרידים התושבים מזה 6 שנים, אשפה בבתיהם. ההפרדה נעשית בין אשפה רטובה (שאריות מזון וכד') לאשפה יבשה (פלסטיק, ניילון, טקסטיל, זכוכית, נייר, קרטון וכד'). בנוסף, קיימת חלוקה משנית לגבי האשפה היבשה. בחלוקה המשנית מפרידים את מרכיבי האשפה היבשה: נייר, גרוטאות, סוללות וכו'.
טבעון חולקה לאזורים, כאשר בכל אזור הוקם אתר לאיסוף פסולת למיחזור. במקביל קיים איסוף מהבתים במועדים קבועים. בגלל אופיו הכפרי של הישוב, מרובה כמות הגזם, ולכן הגזם מטופל בצורה נפרדת ומועבר ברובו ליצירת קומפוסט.
צורה נוספת של מיחזור היא הפקת חומרי דשן מפסולת אורגנית. את החלק האורגני שבאשפה ניתן להפוך בתהליכים מסוימים לקומפוסט, שהוא דשן אורגני המיוצר משיירי צמחים ופסולת אורגנית, אשר עוברים תהליך פירוק ביולוגי.
לדוגמא: בהולנד קיימת הפרדת האשפה הרטובה מהאשפה היבשה בבתי התושבים. בשיטה זו ניתן להבטיח כי החומר האורגני (הרטוב) יהיה נקי ממזהמים כמתכות כבדות וכד'. הדבר מאפשר הפיכת החומר האורגני לקומפוסט טוב לחקלאות.

הפחתה - (Reduction)
צמצום כמויות הפסולת ע"י הפחתת השימוש (חומרי אריזה, כלים חד פעמיים וכד').
לדוגמה: בארה"ב עברו לשימוש בסלי נייר הניתנים לשימוש רב-פעמי וקלים למיחזור בתום השימוש. כמו כן, במרבית הארצות שתושביהם מודעים לבעייתיות האשפה ניתן יתרון למוצרים שאריזותיהם מיוצרות מחומר ממוחזר (מוצרים המסומנים בתו ירוק).

שימוש חוזר - (Reuse)
שימוש בכלים מספר רב של פעמים כגון: מיכלי פלסטיק, שקיות ניילון וכד'.

הפקת אנרגיה מפסולת - התמרה
להליך ההתמרה ישנם שלושה יישומים עיקריים: שריפת פסולת במשרפות, הפקת מתאן, פירוליזה והפקת דלק מוצק.
שרפת פסולת
שרפת אשפה לצורך הפקת אנרגיה נקראת התמרה - Resource Recovery. בתהליך הייצור של המוצרים הושקעה אנרגיה ובתהליך שריפת האשפה, מושבת חלק מן האנרגיה שהושקעה. בעת שרפתה של פסולת מוצקה משתחרר חום. כמות החום המשתחררת משרפת קילוגרם אחד של פסולת מציינת את ערך ההיסק של האשפה. ערך היסק מבוטא בקילוקלוריות (ק"ק) לק"ג. ערך ההיסק גדל ככל שגדלה כמות החומרים הדליקים (נייר, קרטון, עץ ופלסטיק), ולהפך, ערך ההיסק קטן ככל שעולה כמות המים בפסולת.

יתרונות השרפה
א. הפחתת נפח האשפה המקורי בכ- 90% - 80. כתוצאה מכך, נפח האשפה המסולק לאספ"ים פוחת משמעותית.
ב. מתקן השרפה מוקם על שטח קטן. כמו כן, ניתן למקם את המתקן בסמוך למקום היווצרות הפסולת ובכך לחסוך עלויות הובלה.
ג. אורך חיי משרפות הוא גדול. מכאן, הפתרון של שרפת אשפה הוא פתרון לטווח ארוך.
ד. האנרגיה הנוצרת מן השרפה משמשת לייצור קיטור או חשמל.

חסרונות השרפה
א. עלות הקמת מתקן שרפה יקרה, ומגיעה לכדי $100,000 לכל טון פסולת. עלות מתקן שיטפל ב- 1,000 טון יהיה מאה מליון דולר.
ב. תהליך השרפה עלול ליצור בעיה של זהום אויר, לכן צריך לדאוג לשרפה מלאה ולהרחיק מזהמים מן הפסולת טרם שרפתה.
ג. באפר הנוצר כתוצאה משרפת פסולת צריך לטפל כמו בפסולת מסוכנת. כלומר, חייבים להרחיקה לאתר לחומרי פסולת רעילה.

חומרי השרפה
א. חומר אורגני - החומר האורגני הוא בעל ערך הסק נמוך. בשעת שרפתו, נוצרים כיסי מים (בגלל רטיבותו) הגורמים לבעיות תפעוליות. החומר האורגני עשיר בחנקן, ולכן בשעת שרפתו קיימת פליטת תחמוצות חנקן (NOX) - גזים הגורמים לזהום אויר.
ב. נייר, קרטון ופלסטיק - חומרים בעלי ערך היסק גבוה. הפרדתם מן האשפה תוריד את ערך היסק האשפה, אולם מאידך גיסא, הקטנת הכמות הכוללת של האשפה תביא להקמת מתקן שרפה קטן יותר (עלות התקנה תהיה נמוכה יותר).
לגבי שרפת הפלסטיק הדעות חלוקות.
המתנגדים לשרפת הפלסטיק טוענים כי:
· שרפתו יוצרת חומרים מסרטנים.
· פלסטיק מסוג PVC פולט בשעת שרפתו חומצה כלורית (HCl). תוספת של מים יוצרת חומצה הידרוכלורית הגורמת ליצירת ה"גשם החומצי".
· בפלסטיק מצויות מתכות כבדות כגון עופרת, כספית וכד', העלולות להפלט ממתקן השרפה יחד עם החלקיקים המרחפים.
המצדדים בשרפת הפלסטיק:
· מזכירים את ערך ההסק הגבוה של הפלסטיק (7,070 ק"ק לק"ג).
· טוענים כי בטכנולוגיה הקיימת כיום יש בקרת פליטות טובה.

ג. זכוכית ומתכות - הזכוכית והמתכות הן בעלות ערך היסק נמוך. המצאותן באשפה לפני שרפתה גורמת לבעיות תפעוליות, וכן מכיון שאינן נשרפות היטב נותרת כמות אפר גדולה. הפרדת חומרים אילו מן האשפה תביא לעליה בערך ההיסק, וכן להפחתה בכמות האשפה המטופלת, שפרושה הקטנת מתקן השרפה. כדאי לציין כי בישראל אחוז המתכות והזכוכיות הוא נמוך, ולכן להרחקתם לא תהיה השפעה על גודל מתקן השרפה.

ד. צמיגים - צמיגים הינם בעלי ערך היסק גבוה (8,000 ק.ק. לק"ג) וניתנים לשריפה ישירה או כחלק בתהליך ייצור RDF. שרפת צמיגים גורמת להיווצרות נוזל שמנוני ורעיל, העלול לחלחל למי תהום. בתהליך השרפה עלולים להשתחרר חומרים מסרטנים כגון: בנזן ודיוקסינים.

הפקת גז מתאן
בתהליך פירוק טבעי של חומרים אורגנים, בתנאים אנאירובים, נוצר הגז מתאן (CH4). הגז דליק ביותר ועל כן ניתן להשתמש בו להפקת אנרגיה: יצירת קיטור, חימום, הפקת חשמל וכד'. ניצול המתאן מחייב הקמת מערכת איסוף של הגז. בקיבוצים זיקים, יגור וכפר גלעדי מפיקים מתאן מזבל פרות. בקיבוץ גבעת חיים מפיקים מתאן מפירוק אנאירובי של שיירי פירות. הגז המופק נועד להפקת חשמל המשמש את מפעל "גת" שבקיבוץ.

פירוליזה
תהליך פירוק איטי של פסולת מוצקה, המתרחש בהעדר חמצן ובטמפרטורות גבוהות של כ- 650 מעלות צלזיוס.
מערכת הפירוליזה היא מערכת סגורה אשר איננה משחררת מזהמים לאטמוספירה. התוצרים העיקריים של הפירוליזה הם הגזים מימן (H2), פחמן חד חמצני (CO), מתאן (CH4) ו- פחמימנים נוספים. בנוסף, משתחררים גם נוזלים כגון נפט ומוצקים כגון אמון גופריתני.

הפקת דלק מוצק בתהליך שרפת פסולת - RDF
תהליך הפקת הדלק המוצק מתחיל בהפרדת החומרים היבשים בעלי ערך היסק גבוה. חומרים כגון: פלסטיק, טקסטיל, נייר וקרטון. לאחר ההפרדה מייבשים את החומרים המופרדים וגורסים אותם לקוביות בעלות נפח קטן. קוביות אלה עתירות אנרגיה ויכולות לשמש תחליף לדלק הנוזלי.
בשנים בהן התעורר משבר הנפט בעולם השתמשו בדלק זה בתחנות הכוח ביחס של חלק אחד לשלושה חלקים של פחם.
היתרון בשימוש בדלק זה הוא מניעת פליטות של גופרית דו חמצנית לאוויר, אולם מסתבר כי בחומר זה מצויים חומרים רעילים אחרים המחייבים שימוש במתקנים למניעת פליטת מזהמים לאוויר.

 מיחזור פסולת מוצקה
מיחזור - הפרדת חומרים שונים מתוך הפסולת והפיכתם לחומרי גלם, המשמשים בסיס לייצור מחודש של מוצרים אחרים.
החומרים העיקריים אותם ניתן למחזר הינם: נייר וקרטון, פלסטיק, מתכות, זכוכית, בדים, צמיגים וחומר אורגני.
נייר וקרטון
"אמניר" החברה העוסקת באיסוף נייר למיחזור, אוספת כ- 120,000 טון בשנה (כרבע מסך הצריכה). הנייר שנאסף הוא בעיקר נייר ממשרדים שונים ובתי דפוס, וכן קרטונים ממפעלים שונים ומרכולים. שאר האיסוף הוא של נייר עיתון מן המגזר העירוני.

פלסטיק
מוצרי הפלסטיק הינם חזקים, בלתי שבירים וניתנים לעיצוב בכל צורה רצויה. הגוון של המוצר נע משקיפות מלאה עד לאטימות מוחלטת ובכל צבע רצוי. החומרים הפלסטיים מרכיבים מוצרים רבים: אריזות, כלי-בית, רהיטים, צעצועים וכד'. חלק גדול מן השימוש בפלסטיק מקורו בחקלאות, כגון: חומרי אריזה, כסויי חממות, חיפויי קרקע וכד'.
בשוק קיימים סוגים שונים של פלסטיק:
· P.E.T. - משמש לייצור בקבוקים.
· PVC - משמש בבניה, לייצור מיכלים, לחומרי ניקוי ולייצור כלים חד-פעמים.
· PS (פוליסטירן) - משמש לייצור מיכלים בעיקר למוצרי חלב.
· PE (פוליאתילן) - משמש לייצור יריעות לחקלאות ואריזות למזון ולקוסמטיקה.
החומרים הפלסטיים הינם חומרים סינתטיים, כלומר מעשה ידי אדם. הם אינם מתפרקים בטבע, מצטברים בשטח ומהווים מפגע אסתטי.
פלסטיק ניתן למיחזור בדרכים שונות:
1. מיחזור ראשוני - ייצור חומר בעל תכונות זהות לחלוטין למוצר הראשוני.
2. מיחזור שניוני - התכה ועיצוב מחדש, כך שבעת מיחזור הפלסטיק משתנות תכונותיו הראשוניות והמוצר המתקבל נחות מהמוצר הראשוני.
3. מיחזור שלישוני - שימוש בפסולת פלסטיק לייצור כימיקלים בסיסיים או דלק.
4. מיחזור רביעוני - שריפה והשבת אנרגיה.
לביצוע מיחזור ראשוני או שניוני נחוץ חומר גלם אחיד (סוג אחד של פלסטיק) ונקי מזיהומים. בפלסטיק, כאמור, קיימים מספר סוגים כאשר עיבוד סוג אחד שונה מעיבוד סוג אחר. עירוב סוגים שונים גורם לבעיות בתהליך הייצור, וכן המוצר המתקבל איננו טוב דיו. בנוסף, התכת הפלסטיק נעשית בטמפרטורה נמוכה יחסית, שאינה מספיקה לסילוק מזהמים.
מסיבות רפואיות השימוש בפלסטיק ממוחזר הוא במוצרים שאינם באים במגע עם מזון. בארה"ב, מתחילות חברות פפסי וקולה להשתמש בבקבוקי PET העשויים מחומר ממוחזר, זאת לאחר שקיבלו אישור מתאים (FDA - Food and Drug Administration).
מוצרים מפלסטיק ממוחזר הינם: משטחי העמסה, עמודי גדר, שלטי הכונה, תמרורים, מיכלים לקטיף פרות וכד'.
פלסטיק מתכלה
הבעייתיות שיוצר הפלסטיק הביאה שני חוקרים סקוט וגלעד להמציא את הפלסטיק המתכלה. במהלך ייצור המוצר הסופי, מוכנסת לחומר הפלסטי תוספת קטנה של תרכובת כימית. תרכובת זו דומה מאוד לתרכובות בהן משתמשים להגנת החומר הפלסטי מפני חמצון (חמצון עלול להתרחש בעיבוד החומר בטמפרטורות גבוהות או, עקב חשיפת החומר לשמש).
אולם, תרכובות אלו פועלות בצורה הפוכה. ליתר דיוק, כל עוד נשמר החומר הפלסטי בבית, הן רדומות. ברגע שהחומר נחשף לשמש, מופעלת התרכובת באור והופכת זרז הגורם התפרקות מהירה ומלאה של פולימר הפלסטיק. הזרז גורם לניתוקים הגורמים לקיצור השרשרת, או לחילופין, מתקצרת השרשרת ע"י פרימה, כלומר בכל פעם ניתקת הפרודה הסופית. קיצור השרשרת גורם לחומר לאבד את חוזקו המכני והוא מתפורר.
השרשראות, בנוכחות חמצן באוויר והזרז, מתפרקות למוצר סופי של מים ופחמן דו-חמצני.
בפוליאתילן מתכלה יש תוספות של תרכובות אורגניות של ברזל וניקל. כאשר הפוליאתילן מתחיל להיחשף לאור, התוספות בולעות את הקרינה האולטרה סגולה המזיקה, וכך נמנעת בשלב זה התפרקות הפוליאתילן.
שלב זה נקרא תקופת ההשהיה. אורך תקופת ההשהיה תלוי בסוג התוספות ובכמויות שמוסיפים.
החקלאי, החושף את היריעות בשדה לשמש מיד בהתחלת הגידול, יכול לבחור את היריעות הרצויות לו לפי אורך תקופת ההשהיה הדרוש לו. לאחר תקופת חשיפה מסוימת, מתחיל פרוק חמצוני מואץ של הפוליאתילן עד לפרוק סופי, שהוא כאמור, יצירת מים ופחמן דו -חמצני.

זכוכית
צריכת מיכלי זכוכית בארץ מגיעה לכ- 100,000 טון בשנה. למרות שלכאורה כמות מיכלי הזכוכית היתה אמורה לקטון, בגלל ריבוי השימוש במיכלי פלסטיק ובפחיות אלומיניום, הרי שלמעשה יש עליה מתמדת של כ- 5% לשנה.
הזכוכית אינה מזהמת את הקרקע ומי התהום, שכן היא עשויה ממינרלים טיבעיים שאינם מתפרקים בקרקע.
נפח הבקבוקים קטן ביחס למשקלם (נשברים בעת הדחיסה), זאת בניגוד לבקבוקי הפלסטיק.

מיחזור זכוכית
זכוכית היא למעשה, המוצר היחיד שניתן למחזר אותו אין-ספור פעמים ללא פגיעה בטיב המוצר.
כדי ששבר הזכוכית יתאים למיחזור הוא צריך לעמוד בקריטריונים הבאים:
- שיהיה בעל הרכב כימי ידוע ודומה לחומרי הגלם.
- שתהיה הפרדה לצבעים (שקוף וצבעוני).
- הזכוכית צריכה להיות נקיה ממזהמים כמו ברזל, אלומיניום, וקרמיקה. כמו כן, תוויות מנייר מהוות בעיה בשלב ההתכה.
את הזכוכית המשומשת ניתן לאסוף מבתי מלון, מסעדות, אולמות שמחה, מרכולים וכן, ממפעלים הממלאים מיכלי זכוכית במשקאות.

מתכות
מחזור המתכות מתחלק לשני נושאים, בהתאם לסוג המתכת: מתכות אל ברזליות (אלומיניום) ומתכות ברזליות (גרוטאות, וקופסאות פח).
מיחזור אלומיניום
בניגוד לאירופה וארה"ב, פחיות המשקה בישראל אינן עשויות אלומיניום, אלא גוף עשוי פח ומכסה אלומיניום. בארה"ב ממחזרים כ - 26% מפחיות המשקה, כאשר ההחזר המתקבל ממכירת פחיות לתעשיה הוא בהקף של 600 דולר לטון. מכאן, האלומיניום הוא חומר בעל הערך הגבוה ביותר מכל החומרים הנאספים בתכנית המיחזור.
במפעל "קניאל", המייצר פחיות משקה, החליטו לעבור לייצור פחיות אלומיניום, למרות שייצור פחית כזו צורך יותר אנרגיה מייצור פחיות פח.

מיחזור מתכות ברזליות
מקורות למיחזור: תעשיה צבאית ואזרחית, כלי רכב, תחמושת, פסולת מסגריות, מקררים, מיטות ברזל, ארונות ברזל וכד'.
קופסאות הפח אינן חומר גלם טוב למיחזור בתעשית המתכת. ככל שהפח דק יותר, חלק גדול ממנו נשרף ועולה עם העשן, הנצולת קטנה והזהום גדול. לכן, קופסאות הפח לא נאספות למיחזור למרות קלות ההפרדה שלהן (בעזרת מגנטים).
הטיפול בגרוטאות הרכב כלל עד לפני מספר שנים, שריפת הרכבים כדי להיפטר מחלקי הפלסטיק, ריפוד וכד'. אח"כ הועברו שלדות המכוניות השרופות למפעלי הפלדה.
כיום, חל איסור שרפה, ולכן הרכב עובר כבישה והפרדת חלקי הפלסטיק, ואח"כ מעבר למפעלי הפלדה.

צמיגים
סך כמות הצמיגים הנתנים למיחזור מגיע לכדי 32,000 טון. ע"פ התחזיות, מספר זה יגדל ב- 6% מידי שנה.
בהטמנת צמיגים קיימות מספר בעיות, כשאחת מהן היא נפחם הגדול. לכן, יש לשקול איסור הכנסת צמיגים לאספ"ים לפני קיצוצם. כמו כן, קיימת מחשבה לקיום אתר סילוק פסולת צמיגים (אספ"צ) כדי ליצור מאגר צמיגים שיאפשר מיחזור בעתיד.
מיחזור צמיגים:
- יצירת צמיג חדש מצמיג ישן.
- הפקת אנרגיה. לצמיג ערך היסק של 1,700 ק"ק לק"ג.

מיחזור בדים
בבדים ניתן להשתמש בשימוש חוזר ע"י העברתם לנזקקים, מכירתם לצה"ל לניקוי וגרוז טנקים וכלי נשק, או להשתמש בבדים אילו למילוי ספות ורהיטים.
מיחזור בדים מהווה בעיה. יש למיינם, להפריד לצבעים, להסיר כפתורים, רוכסנים וכד'. בנוסף, האבק והזהום הסביבתי בעת מיחזור הבד רב ביותר. יש צורך בהתקנת ציקלונים לאיסוף האבק.

 מיחזור חומר אורגני
הכנת דשן מחומר אורגני - קומפוסטציה.
קומפוסט - דשן אורגני המיוצר משיירי צמחים ופסולת אורגנית, אשר עוברים תהליך פרוק ביולוגי.
מקור המילה קומפוסט בלטינית היא מעורב, מורכב.
האשפה הישראלית עשירה בשיירי מזון ובחומרים אורגניים פריקים. מרכיבים אילו ביחד עם הגזם, מהווים כמחצית מנפח האשפה הכולל. מחומר אורגני זה ובעזרת תנאים אירוביים ולחות מספקת, ניתן לייצר קומפוסט.
בתהליך הקומפוסטציה מבחינים בשלשה שלבים:
1. השלב המזופילי - המיקרואורגניזמים מפרקים את החומרים האורגנים. הפרוק נעשה בטווח שבין 10 ל- 40 מעלות צלזיוס. תהליך הפרוק מביא לעליה בטמפ' ובעקבותיה, הפסקת פעילות המיקרואורגניזמים המזופילים ומעבר לשלב הבא.
2. השלב התרמופילי - החומר האורגני ממשיך להיות מפורק אולם בטווח טמפ' שבין 40 ועד 60 מעלות צלזיוס. בטווח טמפ' זה מושמדים החיידקים הפתוגנים (חיידקים נושאי מחלה).
3. שלב הקירור - תהליך הפירוק דועך, עקב הירידה בחומר האורגני. עם השלמת תהליכי הפירוק, חוזרת הטמפ' לטמפ' התחלתית (טמפ' הסביבה).
קיימות מספר בעיות בתהליך ייצור הקומפוסט: הקומפוסט צריך להיות מחומר גלם נקי. קומפוסט מאשפה ביתית עלול להיות מעורב במזהמים כגון סוללות, שאריות צבעים, פחיות ועוד, הגורמים לכך שתכולת המתכות הכבדות בקומפוסט תהיה גבוהה ומסוכנת. שברי זכוכית וכד' פוגעים באיכות הקומפוסט ומפחיתים את הרצון להשתמש בו.

יתרונות הקומפוסט:
תנאי האקלים בארץ גורמים למיעוט חומר אורגני בקרקעות. החומר האורגני הוא גורם מרכזי לשמירת התכונות הפיזיקליות של הקרקע: מבנה, חדירות למים ואוויר ועמידות בפני סחף. כלומר, מיעוט בחומר אורגני בקרקע, יגרום למגבלות בפוריות הקרקע. מכאן, תוספת בחומר אורגני כקומפוסט, תגרום שיפור ניכר בתכונות הקרקע.
יעילות מרבית של הוספת קומפוסט תהיה בקרקעות מלוחות ונתרניות כגון אדמות אגם כפר ברוך.
הוספת קומפוסט יכולה להביא לעליית יבול בשעורים של 20% - 10 , לטיוב קרקעות פגומות ובמספר מקרים לעצירת תהליך המידבור.
בעתיד, אם כל הפסולת האורגנית הפריקה תהפך לקומפוסט, ניתן יהיה לייצר כחצי מליון טון. כמות זו מספיקה לדישון כ- 300,000 דונם. נראה כי החקלאות בישראל תקלוט את כל הכמות. בכל מקרה קיים ביקוש לקומפוסט גם בארצות השכנות.



כאשר דנים בחלופות הטיפול הקיימות כדאי להתייחס לכמה עובדות:
1. בעבר הייתה מדיניות הטיפול בפסולת כרוכה בהטמנתה (במקום בו הסכנה לציבור פחותה ככל האפשר) במחיר מינימלי אפשרי.
בשנים האחרונות, כאשר גברה ההכרה בדבר הנזקים הסביבתיים הכרוכים בשיטת הטמנה זו, הוחלט על מעבר להטמנה באתרים סניטריים מוסדרים (ולא בחצר האחורית של כל ישוב או עיר). השינוי הזה יביא לייקור בטיפול האשפה: שינועה ממקום למקום וכן, הטמנתה.
הדבר יהווה, קרוב לודאי, תמריץ למציאת פתרונות חלופיים לטיפול בפסולת כגון: מיחזור ושרפה.
2. שרפת פסולת - כאשר מאמצים את שיטת השריפה, צריך לזכור כי עלויות השריפה התקנית (כולל שמירה על איכות האוויר) יקרות מאוד ועלולות להגיע לכדי 250 דולר לשרפת טון אשפה. בנוסף, אם יוחלט על הקמת מתקני שריפה בישראל, יופנו נייר, קרטון ופלסטיק - שהם מרכיבים עתירי אנרגיה - לשרפה ולא ימוחזרו. שרפת חומרים אלה תגרום להפסקת המחקר והפיתוח בכל הקשור בטכנולוגית המיחזור.
3. המיחזור כיעד בפני עצמו איננו יעיל. לעתים הנו אופנה הנותנת לתושבים עניין וסיפוק צרכים מצפוניים. למשל, בשנת 1992 אספו תושבי גרמניה נייר למיחזור בכמות הגבוהה מיכולת תעשיית הנייר לקלוט ולמחזר. הפתרון שמצאו הגרמנים לכל כמות הנייר שנאספה, היה מכירת למעלה מ - 100,000 טון פסולת נייר לספרד במחירי הפסד. פעולה זו עוררה את כעסם של אוספי הפסולת בספרד.

הטיפול באשפה יכול להיות בשיטת ההטמנה בלבד, או לחילופין, שילוב של השיטות השונות.
בחירת שיטת ההטמנה תלויה באופי הישוב, במידת ריחוקו מאתרי סילוק פסולת, ממידת ההשקעה של הממשלה / עירייה, בחינוך התושבים וכד'.
דוגמה ראשונה: ישוב המצוי בסמוך לאתר סילוק פסולת, עלויות שינוע הפסולת זולות יחסית, ולכן יעדיף ראש הישוב לשנע את הפסולת לאתר.
כדאי לציין כי מדובר בהטמנה סניטרית הכוללת: טיפול בתשטיפים, מניעת פליטת גזים רעילים וטיפול באתר בדרך שתמנע זיהום השטח גם עשרות שנים לאחר סגירתו.
דוגמה שניה: ישוב המצוי בסמוך למתקן המטפל בפסולת (מפעל "קומפוסט 2000" או "אמניר"), יכול לשנע את הפסולת המוצקה למפעל. בתהליך מופרד החומר האורגני מתוך זרם האשפה. מחומר זה מכינים קומפוסט. כמו כן מופרדים חומרים יבשים למיחזור נייר וקרטון, פלסטיק, זכוכית ומתכות. הריח הרע יוצר תנאי עבודה קשים.
במקרה כזה מתקבלת הפחתה בנפח הפסולת ללא שינוי בדפוסי החיים, וללא צורך בחינוך ופירסום.
מנגד, תהליך המיון כרוך במטרדי ריח ואיננו אסתטי. כמו כן, הקומפוסט המתקבל איננו איכותי בגלל שברי הזכוכית שבתוכו.
דוגמה שלישית: בישובים בהם קיימת מודעות לבעיית הפסולת (בעקבות פרסום והסברה), ניתן לבצע הפרדה בבתים. הפרדה ראשונית תהיה של החומר האורגני משאר האשפה. את החומר האורגני ניתן להוביל למפעל להכנת קומפוסט (כגון "אמניר" או מפעל "קומפוסט 2000").
בישובים בעלי בתים צמודי קרקע ניתן להשתמש בקומפוסטרים - מתקנים ביתיים להכנת קומפוסט (כפי שנעשה בישובים במועצה אזורית משגב).
את הפסולת היבשה שהופרדה, ניתן להפריד בבית על ידי איסוף החומרים ברי המיחזור במיכל אחד או בשקית. הדרישות מן התושבים אינן מסובכות. האיסוף הביתי מבוסס על כך שהחומרים נאספים בבית התושבים ובימים קבועים ומוגדרים מראש, מוציאים את הפחים למדרכות, וצוותי פינוי מרוקנים את הפחים למשאיות מתאימות.
לחילופין, ניתן להציב מכלים מתאימים (לאיסוף מכלי פלסטיק, זכוכית, נייר וקרטון וכד') אליהם יפנו התושבים את הפסולת הממוינת.
בארץ, נהוגה שיטה זו בטבעון. התושבים בטבעון מפרידים את האשפה שלהם ואוספים את החומר המיועד למיחזור בשקיות נפרדות. אחת לשבוע, ביום קבוע, מוציאים כל התושבים את השקיות, משאית אוספת את השקיות ומשנעת אותן למיתקן המיון של חברת "אמניר" בעפולה.
לסיכום, חוק המיחזור קובע כי עד שנת 2,010 חייבת כל רשות למחזר 25% מהפסולת שברשותה. כל רשות תצטרך על פי אופי הישוב שלה לחשוב על פתרון הולם למיחזור פסולת. הממשלה מצדה חייבת לעזור בפיתוח של מפעלי מיחזור ושווקים לקליטת החומר הממוחזר.
יחד עם זאת יש לזכור כי הטיפול בפסולת חייב להיות שילוב של חישוב כלכלי והתחשבות בסביבה.




פסולת מוצקה היא אחת מהבעיות הסביבתיות מהן סובלת מדינת ישראל. הגידול באוכלוסייה (גידול טבעי והגירה), העלייה ברמת החיים והתפתחות הטכנולוגיה, גרמו לכך שכמויות הפסולת התעצמו. כדי שנושא הפסולת יטופל וביעילות נחקקו חוקים וחוקי עזר.

חוק הניקיון
חוק שמירת הניקיון נחקק בשנת 1984 תשמ"ד ואלה עיקר הוראותיו:
* איסור גרימת לכלוך והשלכת פסולת מכל סוג כולל פסולת בנין וגרוטאות רכב.
* הטלת אחריות על בעל הרכב לגבי השלכת פסולת מרכב.
* שילוט ברכב ציבורי לגבי איסור השלכת פסולת מהרכב.
* פינוי מסודר של פסולת בניין או גרוטאות רכב. הסמכת הרשויות לביצוע הפינוי במקרה של נטישה.
* חובת סימון כלים חד פעמיים בהוראה לאי השלכת פסולת.
* הקמת קרן לשמירת הניקיון. קידום ועידוד פעולות חינוך והסברה ופעולות לפיקוח החוק ואכיפתו. הקרן תמומן מהיטלים מיוחדים על יבואני מכלי משקאות, קנסות שהוטלו על מזהמים, תקציב המדינה ותרומות.
* שר המשטרה הוסמך למנות מפקחים לאכיפת החוק מבין עובדי המדינה, עובדי הרשויות המקומיות וגופים ציבוריים.
* השר לאיכות הסביבה וראשי רשויות הוסמכו למנות מקרב הציבור "נאמני ניקיון" אשר יהיו רשאים לכתוב דו"ח ממשליכי פסולת שעברו עברה לנגד עיניהם. בשנת 1991 היו בארץ 30,455 נאמני ניקיון.
בשנת 1992 נחקק חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות).
"מפגע סביבתי" - זיהום אוויר, רעש, ריח, זיהום מים, מי ים, זיהום ע"י פסולת, זיהום על די חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה.
בית המשפט רשאי לתת צו המורה למי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי להימנע מהמעשה או להפסיק אותו ולעשות ככל הדרוש כדי למנוע הישנותו.

חוק המיחזור
בשנת 1993 נחקק חוק המיחזור. החוק הסמיך את השר לאיכות הסביבה (בעת ההיא: יוסי שריד) להתקין תקנות בנושא מיחזור פסולת.
בהתאם לתקנות קמו לרשויות המקומיות שתי חובות עיקריות:
1. חובה לדווח על כמויות פסולת עפ"י סוג הפסולת.
2. ביצוע הפחתה הדרגתית של כמות הפסולת ע"י מיחזור. לוח הזמנים החדש קבע את יעדי המיחזור כדלקמן: עד סוף שנת 99 תמחזר כל רשות 10% מהפסולת שבתחומה; עד סוף שנת 2000 יש למחזר 15% מהפסולת ועד סוף שנת 2007 - 25% מהפסולת.
כמו כן קובעות התקנות כי רשות מקומית יכולה לצרף לדיווחה על כמויות הפסולת דו"ח על חוסר כלכליות המיחזור בתחומה, ובקשת פטור לאורו.
תקנת המיחזור חשובה במיוחד לאור העובדה כי בשנת 2001 ייגמר המקום במטמנות הפסולת הקיימות. אישור הקמת אס"פ חדש לקליטת פסולת לוקח זמן רב, לעיתים מספר שנים. כדאי לציין כי למרות ההשלכות הסביבתיות הקשות של הטמנת פסולת באתרי סילוק פסולת ולמרות החלטת הממשלה ומצוקת הקרקעות בישראל, מסבסד המשרד לאיכות הסביבה את השלכת הפסולת באס"פים בצורה משמעותית.
על פי דו"ח של אגודת אדם טבע ודין רק 29 רשויות מקומיות טרחו לדווח על כמויות הפסולת המיוצרות בתחומן ו- 27 רשויות מקומיות פנו בבקשה לקבלת פטור ממכסות המיחזור בטענה של חוסר כדאיות כלכלית.

חוק הפיקדון
חוק הפיקדון על מכלי משקה הונח על שולחן הכנסת בתאריך 2 לדצמבר 1996. יוזמי החוק היו חברי הכנסת: אברהם פורז, דדי צוקר, מרינה סולודקין ומודי זנדברג. חוק הפיקדון התקבל בכנסת ב- 19.4.99 ונכנס לתוקפו ב- 1.10.2001.
החוק חל על מכלי משקה (פחיות, בקבוקי פלסטיק ובקבוקי זכוכית) בעלי תכולה של מעל 100 מ"ל ועד תכולה של 5.1 ליטרים. החוק איננו חל על מוצרי חלב, שקיות ומכלי משקה העשויים נייר.
על כל מכל העומד בתנאי הפיקדון יוטל היטל של 25 אגורות. כל משקה כזה חייב בסימון מלים "חייב בפיקדון", וכן סכום הפיקדון. הפיקדון יוחזר לצרכן על ידי יצרן יבואן או בית עסק. במידה ולא כל הבקבוקים שנקנו מחנות מסוימת מוחזרים אל אותה חנות, נוצר הפרש בין סכום גביית הפיקדון להחזרים. ההפרש מועבר לקרן לשמירת נקיון.
את חוק הפיקדון מגבים שני גופי –ויסות:
א. קרן הניקיון עליה אחראי מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה.
ב. תאגיד מיחזור שיוקם על ידי תעשיינים ומגזר המסחר הקימעונאי, לצורך טיול במארזים ובכספי הפיקדון.

יתרונות החוק
* קיים סיכוי לשיפור רמת הניקיון ברשות הרבים.
* הגדלת מודעות הציבור לנושאי הניקיון והמיחזור ובנושאים סביבתיים בכלל.
* הקטנת כמות הפסולת המיוצרת והמוטמנת באתרים לסילוק פסולת. ובכך חסכון בנפח הטמנה והארכת חיי המטמנות. כדאי לציין כי בקיץ מהווים מכלי המשקאות כשליש מנפח האשפה הביתית.
* חוק הפיקדון ייצור הפרדה בין מחיר המארז למחיר המשקה. דבר העשוי להוביל להוזלת מחירי המשקאות הקלים.
* עידוד איסוף מכלי משקה הניתנים למיחזור ולשימוש חוזר.
* יצירת העדפה לאריזה רב פעמית - בהנחה שצריך להחזיר את ההמארז, כדאי ליצור אריזה רב פעמית הזולה יותר וידידותית יותר לסביבה.
* מיון וריכוז של המארזים יאפשר מיחזור יעיל בארץ ובחו"ל. בשוודיה, לדוגמה, דוחסים פחיות משקה לחבילות של 25 ק"ג ושולחים אותן למפעלי אלומיניום בקנדה ואנגליה.
* יצירת מקומות עבודה, במיוחד לכוח אדם שולי - קליטת האריזות הריקות, מיונן, סידורן והכנתן למשלוח, מצריך ידים עובדות. חוק הפיקדון יכול לתרום כ- 7,000 עד 8,000 מקומות עבודה ובכך לצמצם את אחוזי האבטלה בארץ.

הכמות המטופלת בארץ
 החוק יטפל בכ- 700 - 900 מיליון מכלי משקה המהווים כ- 65% בלבד מסך מכלי המשקה ומהווים כ- 4% ממשקל הפסולת העירונית וכ- 8% מנפחה, לפיכך אין בחוק זה בכדי לתת מענה לבעיית העדר נפחי הטמנה בישראל. במידה והחוק יתוקן ויוחל על כל מכלי המשקה, יטפל החוק בכ- 1.3 מיליארד מכלים המהווים כ- 13% מנפח הפסולת הביתית.
בטבלה הבאה ניתן לראות את כמות המכלים שאמורה להיות מטופלת בארץ מידי שנה:

סוג המכל מס' מכלי משקה (מיליון/שנה) מספר המכלים תחת החוק (מליון/שנה) משקל המכלים תחת החוק (טון/שנה) נפח המכלים תחת החוק (מיליון ליטר/שנה)
בקבוקי פלסטיק PET 600 150 7,500 225
בקבוקי זכוכית 460 460 115,000 230
פחיות 300 300 6,000 100
סה"כ 1,600 910 128,000 555


יעילות חוק הפיקדון בארצות שונות
 על פי מחקרים ניתן לראות כי במדינות בהן הוחל חוק הפיקדון היה שיעור החזרת מכלי משקה ומכלי בירה כ- 80 אחוזים. לעומת זאת במדינות בהן לא קיים חוק הפיקדון הגיע שיעור ההחזרה לכדי 40 אחוזים בלבד.
באירופה, הוחל החוק בארצות השונות בהתחלת שנות ה- 90. בכל הארצות מדווח על הפחתת נפח האשפה וכן, על חסכון בטיפול בפסולת.
בטבלה הבאה ניתן לראות את מטרות החקיקה בארצות השונות ואת שיעורי ההחזר של המכלים השונים (מתוך: www.bottlebill.org/Worldwide/Worldwide.htm).

הארץ מטרות חקיקת החוק שיעורי החזר
אוסטריה להבטיח את הצלחת מערכת המילוי מחדש של בקבוקים. פחיות - 60%, פלסטיק - 30%
בלגיה להפחית בזיהום סביבתי. לחסוך במשאבים טבעיים ולעודד חסכון באנרגיה. אין נתונים.
גרמניה אחריות סילוק מכלי האריזה על היצרן. אין נתונים מעודכנים.
דנמרק הפחתה בצריכת אריזות ויצירת תמריץ למיחזור. בירה ומשקאות קלים - 99.5% בקבוקי פלסטיק (pet) למילוי - 99% משקאות חריפים - 60% יין - 80%
הולנד לצמצם כמות מכלים חד פעמיים בזרם האשפה. זכוכית הניתנת למילוי חוזר - 98% בקבוקי פלסטיק למילוי חוזר - 99%
נורבגיה צמצום נפח אשפה וזיהום ע"י עידוד השימוש במכלים למילוי חוזר. משקאות חריפים ויין - 60% בירה - 98% משקאות קלים - 98%
פינלנד חד פעמיים - 75% משקאות חריפים - 72% יין - 75% בירה מיובאת - 50% מכלים למילוי חוזר - 95% - 98%
שוודיה להפחית בנפח הפסולת. לאלץ יצרנים להיות אחראים על פסולת זכוכית וקרטון. בקבוקי pet חד פעמיים - 40% בקבוקי pet למילוי חוזר - 75% זכוכית לשימוש חד פעמי - 45% פחיות אלומיניום - 91%
שוויץ הפחתת כמות המכלים בזרם הפסולת ע"י הפחתה במכלים חד פעמיים. מכלי זכוכית חד פעמיים - 72% מכלי זכוכית למילוי חוזר - 95% - 98% פחיות אלומיניום - 68% מכלי pet חד פעמיים - 53% מכלי pet למילוי חוזר - מעל 70% פחיות פלדה - 35%

בארה"ב קיימות מספר מדינות שהחילו במדינתם את חוק הפיקדון. ממחקרים ניתן לראות כי בזכות החוק נפח הפסולת קטן, שיעור המיחזור עלה ובנוסף, מודעות האזרחים לנקיון ברשות הרבים עלתה אף היא.
להלן פירוט על מספר מדינות ועל השפעת חוק הפיקדון על החזרת בקבוקים והקטנת נפח הפסולת:
- קליפורניה - California: בשנת 1996 נמצא כי שיעור מיחזור בקבוקי בירה ומשקאות קלים היה 80 אחוזים.
- קונטיקט - Connecticut: חוק הפיקדון גרם להפחתה של 6%-5 מכמות הפסולת המוצקה.
- איווה - Iowa: בשנת 1995 שיעור החזרת בקבוקי אלכוהול היה 56%. שיעור החזרת בקבוקי בירה, מכלי שתייה ופחיות היה 95%. שיעור זה היווה כ- 5% מזרם הפסולת שהופרדה למיחזור ושימוש חוזר.
- מיין Maine: בשנת 1993 כ- 14% מן הפסולת המופרדת מזרם הפסולת היה הודות לחוק הפיקדון.
- מסצו'סט - Massachusetts: בשנת 1995 כ- 16% מהפרדת הפסולת היה הודות לחוק הפיקדון. במשך 7 שנים הראשונות שיעורי ההחזר היו בין 74% ל- 87%. כדאי לציין כי במחוז משתמשים במכלי בירה למילוי חוזר בשיעור של 15% לעומת 3 אחוזים בממוצע הארצי.
- מישיגן - Michigan: בשנת 1990 נערך מחקר שהראה כי זרם האשפה פחת בכ- 8 אחוזים בזכות חוק הפיקדון.
- ניו יורק - New York: נפח מכלי המשקה בפסולת היוו 47.5 מיליון קוב ובעקבות חוק הפיקדון ירד הנפח לכדי 13.1 מיליון קוב (כ- 72%). בשנת 1995 נמדדו שיעורי החזר של 85% פחיות אלומיניום, 75 אחוזים של מכלי זכוכית ו- 66 אחוזים של מכלי פלסטיק מסוג pet.
- אורגון - Oregon: המדינה חסכה כסף רב בהטמנת פחות פסולת. פחיות אלומיניום ומכלים חד פעמיים מפלסטיק מוחזרים בשיעור גבוה. בנוסף, חוק הפיקדון הגביר את מודעות הציבור למיחזור גם בחומרים אחרים.
- ורמונט - Vermont: בשנת 1994 הופחתה כמות הפסולת המופרדת בשיעור של 6 אחוזים. במחקר שנערך נמצא כי 72% מבקבוקי המשקאות החריפים הוחזרו. כמו כן הוחזרו: 97 אחוזים מבקבוקי הבירה ו- 90 אחוזים מבקבוקי המשקאות הקלים.
לחוק הפיקדון מייחסים גם את הגברת מודעות הציבור לניקיון ברשות רבים כלומר, אי השלכת מכלי משקה בפרט ופסולת בכלל.
בטבלה הבאה ניתן לראות את שיעורי ההפחתה בהשלכת מכלי משקה בפרט והשלכת פסולת ברשות הרבים בכלל במדינות שונות בארה"ב (מתוך:
www.bottlebill.org/Environmental/Litter/litter.htm).

המדינה הפחתה בהשלכת מכלי משקה ברשות הרבים (%) הפחתה בהשלכת פסולת ברשות הרבים (%)
ניו-יורק 70-80 30
אורגון 83 47
ורמונט 76 35
מיין 69-77 34-64
מישיגן 84 41
איווה 76 39


בדיקת יישום חוק הפיקדון ארבעה חודשים לאחר החלתו
 תאגיד המיחזור החל לפעול עם החלת החוק והוא מופעל וממומן על ידי שלוש רשתות שיווק גדולות וארבעה יצרני משקאות. בנוסף, מספק התאגיד שירותים לעשר חברות משקה נוספות.
התאגיד פתח אתר איסוף זמני באחיסמך (ליד רמלה). מאתר האיסוף נשלחים מכלים למיחזור ליעדים הבאים:
* מפעל פניציה בירוחם הממחזר זכוכית.
* מפעל "יהודה פלדה" באשדוד הממחזר מתכת.
* מפעל "אביב" ברמת חובב הממחזר מכלי פלסטיק מסוג pet.
בנוסף, מקיים התאגיד מכרזים לגבי מכונות אוטומטיות להשבת דמי פיקדון על מכלי משקה. המכונות יוצבו בסניפי רשתות השיווק.
על פי החוק חייב התאגיד למחזר כ- 60 אחוזים ממכלי המשקה. בבדיקה שנערכה נמצא כי הוחזרו רק אחוזים בודדים של מכלים.
על פי התאגיד קיימות מספר בעיות המקשות על פעולתו:
* גביית מע"מ ומס קנייה מהכסף המגיע לתאגיד עלול לפגוע בכדאיותו הכלכלית.
* קשיים באיסוף מחנויות קטנות. התאגיד הציע לחנויות לאגור בקבוקים וכשיצטברו יותר מ- 1,300 מכלים הוא ידאג לאספם. בעלי החנויות מתקשים להתמודד עם איסוף המכלים.
* יעד המיחזור (60%) לשנה האשונה הוא גבוה ויהיה קשה להשיגו, במיוחד לאור הקשיים הראשוניים בהחלת החוק.
על פי הסמנכ"ל במשרד לאיכות הסביבה, יוסי ענבר, הציבור עדיין איננו משתף פעולה מכיוון שהחוק איננו ידידותי מספיק לתושבים. לדוגמה, חסרות המכונות שיחזירו ישירות לצרכנים את דמי הפיקדון. יחד עם זאת, משוכנעים כל אלה שסייעו בחקיקת החוק כי החוק חשוב ביותר והוא אמור לסייע לקדם חוקים נוספים בתחום ניקיון ברשות הציבור ובנושא המיחזור.
בתמונה ניתן לראות מכונת משקה למיחזור מכלי משקה.
לאחר שסיימת לקרוא, הנך מוזמן/ת להבחן בנושא. למעבר למבחן הוירטואלי לחץ כאן

חזרה לעמוד הראשי