שמורת הר מירון היא הגדולה שבשמורות החורש הים-תיכוני בישראל ושטחה כ- 100000 דונם. השמורה משתרעת על פני כל גוש רכס הרי מירון, שבו תשע פסגות המתנשאות מעל לגובה של 1000 מ' מעל פני הים.הגבוהה שבהן היא פסגת הר מירון (1208 מ') שהיא הגבוהה שבפסגות הארץ, למעט החרמון. בשל גובהו הרב של גוש מירון, יש בו ריבוי משקעים (כ- 1000 מ"מ ויותר), אשר ביחד עם סלעי הגיר והדולומיט הבונים אותו, יוצרים נוף קארסטי מגוון ובו טרשים, בולענים, עמודי סלע, מערות ובורות עמוקים עם נטיפים. הטופוגרפיה התלולה הקשתה על התיישבות האדם באזור מקדמת דנא, ועל כן קיים בה חורש ים-תיכוני מפותח ורצוף שכמעט ולא נפגע מידי אדם. החורש כולל עצי אלון מצוי ואלון תולע, שזיף הדב, אגס סורי וכן ערער ארזי וחוזרר החורש שזה בית גידולם היחיד בארץ. עולם הפרחים עשיר במיוחד וכולל מספר מינים נדירים של רקפת יוונית, אדמונית החורש ומיני סחלבים.
שמורת גמלא- שרידי העיר גמלא מתקופת הבית השני, שוכנים בתוך שמורת יער יהודיה שבגולן, הכוללת את הנחלים זויתן, משושים, יהודיה ודליות. הגולן הוא רמה בזלתית ששורת הרי געש מזדקרים מתוכה. יופיו של הגולן חבוי בעמקי הקניונים שחתרו הנחלים בשכבת הבזלת ויצרו מפלים קסומים ומצוקי סלע בהם מקננים נשרים. העיר גמלא הוקמה על פסגה מבודדת בקצה שלוחה הנמצאת בין שני יובלים של נחל דליות. מיקומה האסטרטגי איפשר לבצר אותה בנוחות יחסית, שכן שביל יחיד מוביל אליה מכוון מזרח, ומשאר עבריה מדרגות תלולים ביותר. במרד הגדול הניפה גמלא את נס המרד, ובהנחייתו של יוסף בן מתתיהו בוצרה בחומה. היא נפלה לאחר מצור ממושך ששמו עליה הרומאים. במשך הדורות נשכח מקומה של גמלא. היא זוהתה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים ומשנת 1976 נערכות בה חפירות בנהולו של הארכיאולוג שמריה גוטמן, אשר חושפות לעיני כל את מכמניה וסודות עברה.
שמורת שיזף- שמורת טבע זו השוכנת בערבה הצפונית מאופיינת בעצי שיזף ושיטה גדולים וצפופים היוצרים תמונת נוף סוואנה אפריקאי. ריכוז זה של צמחיה מלכד סביבו מערכת חיים מגוונת ביותר, מסוגי טורפים ואוכלי עשב ועד קטני ארץ כמו חומט מן הזוחלים וטרמיטים מן החרקים. בעבר היה מצוי בה עדר גדול של צבי הערבה וקיני עוזניות הנגב. שניהם הוכחדו מנופיה. לאחר הכרזת השטח כשמורה וגידורה, רשות שמורות הטבע עושה הכל כדי להחזיר אליה בעלי חיים אלה ועוד אחרים.