|
חסידות הנדודים
חסידות הנודדות
מעלינו מגיעות אלינו מאסיה ומאירופה.
אבל למה בעצם החסידות עפות דווקא
מעלינו ואינו מקצרות את הדרך? הרי
החסידות המקננות בגרמניה או בפולין
יכולות לעשות להן "חיים קלים"
ולחסוך לעצמן מרחק רב, אילו עפו מעל
הים! למרות שישראל היא בסך הכל ארץ
קטנה, נספרו אצלנו יותר חסידות לבנות
מאשר בכל ארץ אחרת בכל העולם, בנדידת
הסתו והאביב
כדי לנסות ולהבין למה הן באמת עפות
מעל הארץ כדאי לשוב ולהביט במעופן.
לחסידות יש גוף כבד בהרבה מזה של
ציפור שיר כמו דרור, למשל. כדי להקל על
מעופן הן פיתחו שיטת תעופה מענינת.
החסידות נעזרות בזרמי אוויר חם
העולים מן הקרקע. האם הבטתם פעם בכביש
חם? אם כן, בוודאי ראיתם את ה"אדים"
העולים ממנו. השמש מחממת את הקרקע,
והקרקע מחממת את האוויר שבקרבתה.
האוויר החם זורם ועולה מעלה מעלה,
ובזרמי אוויר אלה נעזרות החסידות. הן
עפות ומאתרות זרם אוויר עולה שכזה,
שקוראים לו "תרמיקה". כאשר הן
מוצאות אותו הן פשוט פורסות כנפיים
ונותנות לו להרים אותן כמו בארובה
בלתי נראית, גבוה ככל האפשר. כשהן
מגיעות לשיא ה"ארובה" והן רואות
שהן לא מתרוממות יותר, הן מתחילות
לגלוש להמשך הדרך, בלי להשקיע כוח.
לאט לאט הן מאבדות גובה עד ששוב הן
פוגשות בתרמיקה של אוויר חם, ושוב הן
מתרוממות כלפי מעלה וכך הן מתקדמות
במסען הארוך. אולם "ארובות" כאלה
נוצרות אך ורק מעל יבשה ואינן נוצרות
מעל ים, כיוון שהיבשה מתחממת מהשמש,
והמים - פחות. אילו עפו החסידות מעל
הים, היה עליהן לנפנף בכנפיהן לאורך
כל הדרך ללא הפסקה. לכן למרות שהנדידה
מעל היבשה ארוכה בהרבה, היא מקילה על
החסידות. כך החסידות חוסכות לעצמן
מאמץ גדול הנדרש נציפור שעפה מעל לים,
ונאלצת לנפנף בכנפיה ללא הפסקה
הנדידה מעל היבשה מאפשרת לחסידות
להינות מדי יום, לנוח, ללקט מזון,
להתחזק ולצבור כוחות להמשך הדרך
בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים אפשר
לראות אותן מתהלכות בשדות ומחפשות
חרקים, אותם הן לוכדות במקורן החד
לקראת הערב כדאי לצפות בהן בצד הדרך(
ליד בנימינה) כשהן מתכנסות ללינה על
עצי האקליפטוב ובכלל אינן מוטרדות
מתנועת המכוניות שמתחתן. מדי פעם הן
משמיעות במקוריהן קול תקתוק הדומה
לקול של מכונת ירייה. עם שחר הן
פורסות כנפיהן וממשיכות בדרכן
לאפריקה הרחוקה שם ימצאו מזון בשפע
עם בוא האביב לאירופה מפשירים השלגים,
הצמחיה מוריקה, החרקים מתעוררים
לפעילות ושוב מצוי שם מזונן של
החזידות בשפע. הן מתאספות ללהקות
גדולות ומתחילות לנדוד בחזרה צפונה.
אז הן חולפות שוב מעל שמי הארץ, כשהן
ממהרות לשוב לקניהן
פעם כשבני האדם עדיין לא בנו יישובים,
קיננו החסידות על עצים ומצוקים, אולם
כיום הן מרבות לבנות את קניהן על גגות
בתים, באסמים ועל עמודי חשמל. כיוון
שהן נוהגות לשוב ולקנן באותם הקנים,
ובכל פעם להוסיף עוד ענפים לקן, קנם
הוא כה גדול עד כי ציפורים אחרות,
בעיקר דרורים, מקננות "בקומתו
התחתונה" של הקן
לאחר שהזכר מסיים את הקן הוא ממתין
לבת זוגו. אם השיפוץ מוצא חן בעיני
הנקבה, הם מזדווגים והנקבה מטילה בקן
את ביציה, מהן בוקעים גוזלים מכוסים
בפלומה לבנה. שני בני הזוג מטפלים
בגוזלים הגדלים ומתפתחים במהירות
רבה. על הגוזלים לגדול ולצבור כוח
ושומן כיוון שעם בוא הסתיו גובר
באירופה הקור ופוחת המזון. זוהי
למעשה הסיבה העיקרית לנדידתן של
החסידות על פני אלפי קילומטרים,
דרומה אל ישראל ואל יבשת אפריקה שם
שורר באותה עת הקיץ
לא כל החסידות מצליחות להגיע ליעדן
בבטחה. תלאות רבות עוברות עליהן בדרך,
ויש מהן שאינן עומדות במסע הקשה במשך
השנים למדו אלפי חסידות שישראל בעצם
ארץ שטוב בה גם בחורף, ולכן הן פשוט
נשארות כאן. ויש כאלה שפשוט נשארות
כאן כל השנה. במדינות רבות צדים אותן,
ובמקומות אחרים מרססים את השדות
בחומרי הדברה מסוכנים כנגד חרקים
מזיקים. החסידות אוכלות את החרקים
ונפגעות מהרעל המצטבר בגופן. לא פעם
מתחשמלות חסידות שנחתו על כבלי חשמל
ואחרות מותשות כל כך, עד כי אין להן
יותר כוח והן מתות מתשישות. החסידות
עוזרות לחקלאים, כי הן אוכלות את
החרקים והעכברים המזיקים לגידולים.
פרט לזה, החסידות אוכלות גם לטאות,
צפרדעים ואפילו נחשים ודגים חלשים
וחולים. במקומות רבים באירופה
מאמינים שחסידה המקננת על גג הבית
מביאה, מלבד ילדים, גם מזל טוב לבני
הבית, לכן שובן של החסידות מדי אביב
מביא עמו שמחה רבה. בשנים האחרונות
נפגעה אוכלוסית החסידות במקומות
שונים באירופה. בצרפת, למשל, החסידות
נעלמו כמעט לגמרי, וכעת הארגונים
לשמירה על הטבע פועלים במרץ להצלתן,
כדי שישובו לקנן בצרפת
מתוך: ילדי טבע
הדברים ספטמבר 98
|