התשובה פשוטה: התאדות מים, מאוקיינוסים, מאגמים, משלוליות... ובקיצור - מכל מקווה מים על פני כדור הארץ. כמויות עצומות של מים מתאדות בכל רגע ונישאות אל האוויר. קצב ההתאדות הוא מרבי באזורים שקרינת השמש בהם חזקה והטמפרטורה גבוהה; אלה הם כמובן האזורים המשווניים. בתצלום לוויין קל לראות היכן נמצאים אדי המים באטמוספרה בכל רגע נתון. באזורים עתירי צמחייה, כמו, למשל, יערות הגשם הטרופיים, רוב אדי המים מגיעים מן הצמחים בתהליך הדיות.
`
טיפות המים בענן נוצרות מהתעבות אדי המים שבאוויר. מחקרים שהתבצעו במעבדות הוכיחו, שאדי המים נצמדים לנבטי ההתעבות, שהם חלקיקים זעירים המרחפים באוויר במספרים עצומים.
יש סוגים רבים של חלקיקים באוויר - אבק, אפר געשי, מלח, עשן, אבקת פרחים ועוד. לא כולם טובים לשמש נבטי התעבות: רק החלקיקים המסיסים במים שגודלם למעלה מ 10 אלפיות המילימטר, יכולים להתאים. ה"זנב הלבן" הנמתח מאחורי מטוס סילון הוא מראה מוכר לכולנו. "זנב" זה הוא פס של טיפות וגבישי קרח הנוצרים סביב נבטי ההתעבות שנפלטים ממנועי סילון.
בכל סנטימטר מעוקב (סמ"ק) של אוויר שאנו נושמים יש מאות אלפי חלקיקים, אך רק כ 500 מהם טובים לשמש נבטים לטיפונת ענן!
עננים מכילים כמויות עצומות של טיפות מים וגבישי קרח, והאוויר סביבם רווי באדי מים. אפשר לומר שבענן אנו יכולים לפגוש את שלושת מצבי הצבירה של המים.