כתבה וערכה:   ד"ר תרצה יום טוב, השתתפו בהכנה: ציפי אלמון ואתי שרון

מנורת החנוכה חנוכיה

 

מנורת חנוכה, באה להזכיר ולסמל את ניצחון המכבים וחנוכתו המחודשת של בית המקדש בירושלים בשנת 165 לפני הספירה.

 

צורות רבות לחנוכיה, צורות המשקפות את שינויי הטעם ואופי בעליה. הצורה מושפעת מהסביבה וממצבם הסוציו-אקונומי של היהודים בגלויות השונות והיא מצרפת לתפקידה ולצורתה  המסורתית בכל מקום, את שניתן להוסיף ולהטמיע מהסביבה הייחודית.

 

 

 

חנוכיות בעלות דופן אחורית  * מנורת המקדש * מנורות בממצאים ארכיאולוגיים * חנוכיות זקופות * חנוכיות מודרניות * סמל המדינה

מוטיבים יהודיים

מנורות החנוכה העתיקות ביותר  המצויות באוספי המוזיאונים, הן בעלות דופן אחורי שטוח הנצמד לקיר.

 

חנוכיה ממרוקו המאה ה- 18 .
מקור ההשראה הצורני משלב  מסגד וחזית כנסיה.
המלבן התחתון כולל רוזטה מרכזית משתרגת ומעליה שורה של שבעה שערים בקשת איסלמית.
המשולש העליון מורכב משריגי רוזטות מעליה פתח בקשת איסלמית,  לצדם ארבע ציפורים, שתים מכל צד ומעל טבעת תליה.

 

 

מנהג הדלקת הנרות החל בימי הביניים ובאותה תקופה עוצבה צורת מנורת החנוכה.
מרבית המנורות היו בעלות דופן אחורי שטוח שניתן להצמיד לקיר, בתחתית הדופן בזוית ישרה, היו מחוברים שמונה  קעריות לשמן או בתי נר. השמש היה צמוד לדופן סמוך לראש המנורה. הדופן האחורי שימש מצע לקישוט במגוון צורות ונושאים.


חזרה למעלה

 

 

 

 

 

דגם בית הכנסת כפי שהוא מופיע בחנוכיה.

תמונה וסכימה של בית הכנסת בפולין, ממנו הושפע האמן שעיצב את החנוכיה.

חנוכיה בעלת דופן אחורי מפולין  המאה  ה- 18. משלב מוטיב צורני של מבנה בית-הכנסת, עשויה פליז יצוק מקודח וחקוק.
החנוכיה ניצבת על  ארבע רגליים מעוצבות, המלבן התחתון משורג  בפריז גיאומטרי חוזר, בחזית - בתי הנר. מעליו במרכז  פנל מלבני הכולל שער רקוע במרכזו ומעליו משושה פתוח. לצידיו  שני עמודים – יכין ובועז ושני חלונות מלבניים.
 המלבן העליון מושפע ממבנה בית הכנסת (ראה תמונה וסכמה). המשולש העליון מורכב משריג קישוטי שנובעים ממנו זוג צבאים ובראשו טבעת תליה. הדפנות הצדדיות מורכבות משריג בדמות אריה הנושא על זנבו פמוט בדמות כד.

 

מנורת חנוכה מפולין המאה  ה18- מנורה  יציקת פליז. עומדת על ארבע רגליים, פנל תחתון משורג במוטיב חוזר ומעליו בתי הנר.
בדופן האחורי מלבן ובמרכזו מובלעת בצורת קשת שמעליה כתר תורה המשמש גם לתליה.
אמפורה (כד) מרכזית ולצידיה זוג אריות משמשים עיטור סימטרי.
המנורה שימשה גם כפמוטים  לשבת, זוג הכנים הבולטים בשני צידי המנורה למטרה זו.

 


חזרה למעלה

מנורת חנוכה מאלג'יר המאה ה- 19 לוח נחושת, פליז טבוע חקוק מקודח ויצוק.
החנוכיה מחולקת לשלושה פנלים : בסיס החנוכיה רקוע מנחושת אדומה.
שני פנלים קדמיים: תחתון ועליון, בשניהם שדרת עמודים היוצרים קשת מחודדת וסריגים  קישוטיים. בפנל התחתון שמונה פכיות שמן ובפנל העליון פכית אחת לשמש.
זוג כוכבים וסהר בראש החנוכיה.*

* עיטור הסהר והכוכב שאול מהסביבה האיסלמית ומשולב בחנוכייה לאות הזדהות של היהודים עם השלטון.

 

חנוכיה מעירק המאה ה19-  פליז יצוק וצבוע, וזכוכית צבועה. דופן הרקע כבניין עם כיפה  הנתמך על ידי ארבעה עמודים. חמש חמסות, סהר-כוכב וצפורים כמוטיבים חוזרים. במרכז גביע מאורך מזכוכית שבראשו עיטור סהר מכוכב המשמש גם לתליה. כוסות זכוכית מחוברות אל חישוקי מתכת  משמשות להדלקה.*

  

הסהר והכוכב מביעים הזדהות של היהודים עם השלטון.

סכימת החנוכיה מבליטה את הבסיס הצורני של בנין עם כיפה.

 
חנוכיה מגרמניה מהמאה ה- 18 , כסף רקוע חקוק ויצוק, מוזהב בחלקו. החנוכייה  עומדת על ארבע רגליים  מפוסלות  כבעלי חיים, הפנל התחתון המחזיק את פכיות השמן מעוטר במוטיב צמחי סימטרי, חוזר על עצמו.

הדופן האחורי דמוי שער כנסייה מחולק לקשת מרכזית ולצידיה קשתות קטנות יותר נתמכות על ידי עמודים. במרכז הקשת הגדולה מנורת שבעת הקנים בהשפעת  המנורה משער טיטוס. ולצידיה תבליט משה ואהרון. מעל המנורה מעין כתר תורה. מעל הקשת נשר דו-ראשי,  בשתי הקשתות הצדדיות ברכות לחג החנוכה. בראש העמודים הצידיים זוג אריות בפרופיל  וזוג חיות בכותרות העמודים, בצידי החנוכייה דמויות מפוסלות. זוג דמויות נושאות את מוט השמש שבראשו בזיך השמן.   

 

בחנוכיות בעלות הדופן האחורי מופיעים מוטיבים דקורטיביים שונים, אחד הבולטים שבהם הוא ריקוע של מנורת בית המקדש בדגם שבשער טיטוס ברומא.
בתקופת הרנסנס הופיעו דגמי המנורות הזקופות הראשונות, צורתן נשענת על מנורת שבעת הקנים. מנורות אלו יוחדו תחילה לבית-הכנסת, מאוחר יותר שהועתקו לבתים הפרטיים נוספו למנורה  שני קנים נוספים והפכה לחנוכיה.

דגם החנוכייה השכיח ביותר מבוסס על צורת המנורה כפי שהיא מופיעה בתגליות הארכיאולוגיות בוריאציות שונות.
תבליט המנורה משמעותי ביותר נמצא על קשת טיטוס ברומא   מסמל את חורבן  יהודה. הצבת המנורה השבויה  כסמל מדינת ישראל מסמלת את התחדשותה של יהודה עם הציונות.

חזרה למעלה        

 
קשת טיטוס בפורום הרומי ברומא. עליו תיאור המנורה הנישאת לרומא בידי חיילים רומיים 
 שנת 81 לספירה.  בתמונה משמאל -
 פרט המנורה בתבליט שעל קשת טיטוס.

 

סמל מדינת ישראל  מנורה וענפי זית.

 המנורה המופיעה על סמל המדינה היא העתק של המנורה המופיעה על שער טיטוס ברומא.
קביעת המנורה בסמל, משלבת בין עבר היסטורי  של גלות להוויה של תקומה. החזרת המנורה לארץ מהשבי הרומי,  כמטפורה לציונות שהיא חזרת עם  ישראל לארצו.  המנורה מסמלת את היהדות והיא סמל לאור התורה.  
האור הוא ביטוי לכל  הדברים החיוביים.
על פי הדת האל הוא מקור האור.  הכינוי בני אור ניתן לעם ישראל השואף דעת והשכלה.
ענפי הזית מסמלים את השלום שהוא משאת נפשה של האומה.

 

 

מוריה פורחת – הצמח ששימש מקור השראה  לצורת המנורה.




חזרה למעלה

בתמונה מימין - מנורה מגולפת מבית הכנסת בחמת טבריה. התקופה הביזנטית מאה 4-6 לספירה.
 רוחב  60 ס"מ.
בתמונה משמאל - קטע מרצפת הפסיפס בבית-הכנסת בציפוריהמאה החמישית לספירה.

 

בתמונה מימין - פסיפס בית הכנסת בחמת טבריה, מאה 5 לספירה.
בתמונה משמאל - המנורה בפסיפס בית הכנסת ביריחו  מאה 6 לספירה, לצידה שופר ולולב
ולרגליה  הכיתוב שלום על ישראל. תהילים קכ"ה.

 

חנוכיות זקופות

בתקופת הרנסנס הופיעו דגמי המנורות הזקופות הראשונות, צורתן נשענת כל מנורת שבעת הקנים של בית המקדש. מנורות אלו יוחדו תחילה לבית הכנסת, מאוחר יותר כשהועתקו לבתים הפרטיים, נוספו למנורה שני קנים נוספים והיא הפכה לחנוכיה.


חזרה למעלה

בתמונה מימין - מנורה מבית כנסת איטלקי, סוף המאה ה18-, עץ מגולף ומתכת מוזהבים,
בתי נר מעוטרים מזכוכית. גובה 85 ס"מ.
בתמונה משמאל -   
 חנוכיה מהמאה ה15-  מקרקוב, פולין.
בתמונה מימין - מנורה מודרנית בסגנון עתיק, ציפוי כסף.
בתמונה משמאל - פסל המנורה "האמונה", בבודפסט, הונגריה.
 

 

בתמונה מימין - מנורה עם אמפורות זכוכית, בסיס נחושת, חנוכיה מודרנית
בהשראה פיניקית.  גובה 30 ס"מ.
 בתמונה משמאל -  
 פמוט בדגם של אמפורה.

 

חנוכיות מודרניות, בעיצוב האמן הישראלי קרשי.

 

מנורת שבעת הקנים מול שער הכנסת  4*5 מטר תרומת  הפרלמנט הבריטי לכנסת ישראל.
המנורה הושלמה בשנת 1955,  הוצבה בשנת  1956.
 זוהי מנורת ברונזה שעוצבה על ידי האמן הבריטי בנו אלקן, שבעת קנייה של המנורה מכוסים ב-29 תבליטים המתארים את ההיסטוריה היהודית מאברהם אבינו ועד לחלוצים בוני הארץ.

 


חזרה למעלה

מוטיבים יהודיים במנורת החנוכה:

אנו מוצאים בעיטור החנוכיות מוטיבים יהודיים שהופיעו בפסיפסים ובממצאים ארכיאולוגים נוספים, מוטיבים הקשורים בדרך כלל בעבודת הקודש ובכלי המשכן. כלי הקודש שנוצרו במשכן על ידי  בצלאל בן אורי, הם המקור הצורני הבסיסי להתפתחות הצורות באמנות היהודית, התיאור המפורט של כלי המשכן בתורה שימש מקור לעיצוב והשראה.

ריבוי פניה של  האמנות היהודית קשור בכך שבמרבית ההיסטוריה שלנו לא ישבו אבותינו בארץ אחת, לכן נוצרו סגנונות רבים בהשפעת הסביבה בה הם נמצאו. הפסוק "זה אלי ואנווהו" שמות ט"ו ב', הוא

עמדת מוצא למיקוד בעיטור תשמישי הקדושה.

חיות:

·       דומה דודי לצבי א לעפר האילים   (שיר השירים ב' 9)

·       גור אריה יהודה                        (בראשית   מ'ט 9)

·       כלביא יקום וכארי יתנשא            (במדבר  כ'ג  24 )

·       ונמר עם גדי ירבץ  (ישעיה י'א 6 )

·       מנשרים קלו מאריות גברו   (שמואל ב' א 23 )

·       יונתי בחגוי הסלע  (שיר השירים  ב' 14 )

ארבעת המינים:

·       ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדרת וכפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ,ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים.      (ויקרא כ'ג 40)

שבעת המינים:

·       צדיק כתמר יפרח            (תהילים צ'ב 13)

·       וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו    (מלכים   א' ה 5 )

·       ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורימון ,   ארץ זית שמן ודבש (דברים ח' 8)

העמודים וההיכל:

·       ויקם את העמודים לאלם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בעז  (מלכים א' ז 21 )

 שושן  ועץ החיים:

·       אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים           (שיר השירים ו' 3 )

·       ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע   (בראשית  ב' 9 )

·       כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות...(שיר השירים  ב' 2-3)

·       וכותרות אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם   (מלכים  א' ז 19 )

  

 

 

ביבליוגרפיה

  1. Hall J. Dictionary of Subjects & Symbols in Art. Harper & Row Pablishers.N.Y.1979

  2. בצלאל ססיל רות.האמנות היהודית. מסדה ת"א 1974.

  3.  מישורי אליק. שורו הביטו וראו איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית.עם עובד ת"א  2000 .

  4.  מוזיאון ישראל עורכת ראשית: יעל ישראלי. לאור המנורה גלגולו של סמל. מוזיאון ישראל ירושלים 1998.

  5. שחר ישעיהו. אוסף פויכטונגר מסורת ואמנות יהודית. מוזיאון ישראל ירושלים 1971.

  6. נילי פידרר עורכת. אדריכלות במנורות חנוכה. מוזיאון ישראל ירושלים  1978.

  7. שלמה שביט: אילנה שמיר. קורות עם ישראל אירועים, תופעות ותהליכים בתולדות עם ישראל. מסדה ת"א 1985.

  8. א' שטאל פרקים באמנות יהודית מ.החינוך והתרבות  תשכ"ח

  9. ברוריה ברק מעשה חושב משרד החינוך והתרבות

  10. www.hit.hu/ index.php?lx=1&rx=800

  11. www.imj.org.il/archaeology/ menora.htm

  12. www.israeltravels.com/israelphotos/ menora.html

  13.