כתבה וערכה: ד"ר תרצה יום טוב, השתתפו בהכנה: ציפי אלמון ואתי שרון
מנורת החנוכה
חנוכיה
|
מנורת חנוכה, באה להזכיר ולסמל את ניצחון המכבים וחנוכתו המחודשת של בית המקדש בירושלים בשנת 165 לפני הספירה.
|
|||||||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||||||
|
צורות רבות לחנוכיה, צורות המשקפות את שינויי הטעם ואופי בעליה. הצורה מושפעת מהסביבה וממצבם הסוציו-אקונומי של היהודים בגלויות השונות והיא מצרפת לתפקידה ולצורתה המסורתית בכל מקום, את שניתן להוסיף ולהטמיע מהסביבה הייחודית.
|
|||||||||
![]() |
![]() |
|
|
||||||
| חנוכיות בעלות דופן אחורית * מנורת המקדש * מנורות בממצאים ארכיאולוגיים * חנוכיות זקופות * חנוכיות מודרניות * סמל המדינה | |||||||||
|
מנורות החנוכה העתיקות ביותר המצויות באוספי המוזיאונים, הן בעלות דופן אחורי שטוח הנצמד לקיר.
|
|||||||||
|
חנוכיה
ממרוקו המאה ה-
18
.
|
![]()
|
||||||||
|
מנהג
הדלקת הנרות החל בימי הביניים ובאותה תקופה עוצבה צורת מנורת החנוכה.
|
|||||||||
![]() |
דגם בית הכנסת כפי שהוא מופיע בחנוכיה. |
![]() תמונה וסכימה של בית הכנסת בפולין, ממנו הושפע האמן שעיצב את החנוכיה. |
|||||||
|
חנוכיה בעלת דופן
אחורי מפולין המאה ה- 18. משלב מוטיב צורני של מבנה
בית-הכנסת, עשויה פליז יצוק מקודח וחקוק. החנוכיה ניצבת על ארבע רגליים מעוצבות, המלבן התחתון משורג בפריז גיאומטרי חוזר, בחזית - בתי הנר. מעליו במרכז פנל מלבני הכולל שער רקוע במרכזו ומעליו משושה פתוח. לצידיו שני עמודים – יכין ובועז ושני חלונות מלבניים. המלבן העליון מושפע ממבנה בית הכנסת (ראה תמונה וסכמה). המשולש העליון מורכב משריג קישוטי שנובעים ממנו זוג צבאים ובראשו טבעת תליה. הדפנות הצדדיות מורכבות משריג בדמות אריה הנושא על זנבו פמוט בדמות כד.
|
|||||||||
|
מנורת חנוכה מפולין המאה
ה18- מנורה יציקת פליז. עומדת על ארבע רגליים,
פנל תחתון משורג במוטיב חוזר ומעליו בתי הנר. בדופן האחורי מלבן ובמרכזו מובלעת בצורת קשת שמעליה כתר תורה המשמש גם לתליה. אמפורה (כד) מרכזית ולצידיה זוג אריות משמשים עיטור סימטרי. המנורה שימשה גם כפמוטים לשבת, זוג הכנים הבולטים בשני צידי המנורה למטרה זו.
|
![]() |
||||||||
![]() |
מנורת חנוכה מאלג'יר המאה ה- 19
לוח נחושת, פליז טבוע חקוק מקודח ויצוק. החנוכיה מחולקת לשלושה פנלים : בסיס החנוכיה רקוע מנחושת אדומה. שני פנלים קדמיים: תחתון ועליון, בשניהם שדרת עמודים היוצרים קשת מחודדת וסריגים קישוטיים. בפנל התחתון שמונה פכיות שמן ובפנל העליון פכית אחת לשמש. זוג כוכבים וסהר בראש החנוכיה.* * עיטור הסהר והכוכב שאול מהסביבה האיסלמית ומשולב בחנוכייה לאות הזדהות של היהודים עם השלטון.
|
||||||||
|
חנוכיה מעירק
המאה ה19- פליז יצוק וצבוע, וזכוכית צבועה. דופן
הרקע כבניין עם כיפה הנתמך על ידי ארבעה עמודים.
חמש חמסות, סהר-כוכב וצפורים
כמוטיבים חוזרים. במרכז גביע מאורך מזכוכית שבראשו
עיטור סהר מכוכב המשמש גם לתליה. כוסות זכוכית
מחוברות אל חישוקי מתכת משמשות להדלקה.*
הסהר והכוכב מביעים הזדהות של היהודים עם השלטון. סכימת החנוכיה מבליטה את הבסיס הצורני של בנין עם כיפה. |
![]() |
||||||||
![]() |
חנוכיה
מגרמניה
מהמאה ה- 18
, כסף רקוע חקוק ויצוק, מוזהב בחלקו.
החנוכייה עומדת על ארבע רגליים מפוסלות כבעלי
חיים, הפנל התחתון המחזיק את פכיות השמן מעוטר במוטיב צמחי סימטרי, חוזר על
עצמו.
הדופן האחורי דמוי שער כנסייה מחולק לקשת מרכזית ולצידיה קשתות קטנות יותר נתמכות על ידי עמודים. במרכז הקשת הגדולה מנורת שבעת הקנים בהשפעת המנורה משער טיטוס. ולצידיה תבליט משה ואהרון. מעל המנורה מעין כתר תורה. מעל הקשת נשר דו-ראשי, בשתי הקשתות הצדדיות ברכות לחג החנוכה. בראש העמודים הצידיים זוג אריות בפרופיל וזוג חיות בכותרות העמודים, בצידי החנוכייה דמויות מפוסלות. זוג דמויות נושאות את מוט השמש שבראשו בזיך השמן.
|
||||||||
|
בחנוכיות בעלות
הדופן האחורי מופיעים מוטיבים דקורטיביים שונים, אחד הבולטים שבהם הוא ריקוע
של מנורת בית המקדש בדגם שבשער טיטוס ברומא.
דגם החנוכייה השכיח ביותר מבוסס על צורת
המנורה כפי שהיא מופיעה בתגליות הארכיאולוגיות
בוריאציות שונות. |
|||||||||
![]() |
|
||||||||
|
קשת טיטוס בפורום
הרומי ברומא. עליו תיאור המנורה הנישאת לרומא בידי חיילים רומיים שנת 81 לספירה. בתמונה משמאל - פרט המנורה בתבליט שעל קשת טיטוס. |
|||||||||
|
|
|||||||||
|
סמל מדינת ישראל מנורה וענפי זית.
המנורה
המופיעה על סמל המדינה היא העתק של המנורה המופיעה על שער טיטוס ברומא.
|
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
מוריה פורחת – הצמח ששימש מקור השראה לצורת המנורה. |
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
בתמונה מימין -
מנורה מגולפת
מבית הכנסת בחמת טבריה. התקופה הביזנטית מאה 4-6 לספירה. רוחב 60 ס"מ. בתמונה משמאל - קטע מרצפת הפסיפס בבית-הכנסת בציפורי, המאה החמישית לספירה. |
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
בתמונה מימין - פסיפס בית הכנסת
בחמת טבריה, מאה 5 לספירה.
|
|||||||||
| חנוכיות זקופות | |||||||||
|
בתקופת הרנסנס הופיעו דגמי המנורות הזקופות הראשונות, צורתן נשענת כל מנורת שבעת הקנים של בית המקדש. מנורות אלו יוחדו תחילה לבית הכנסת, מאוחר יותר כשהועתקו לבתים הפרטיים, נוספו למנורה שני קנים נוספים והיא הפכה לחנוכיה. |
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
בתמונה
מימין - מנורה מבית כנסת
איטלקי, סוף המאה ה18-, עץ מגולף ומתכת מוזהבים, בתי נר מעוטרים מזכוכית. גובה 85 ס"מ. בתמונה משמאל - חנוכיה מהמאה ה15- מקרקוב, פולין. |
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
בתמונה מימין - מנורה מודרנית
בסגנון עתיק, ציפוי כסף. בתמונה משמאל - פסל המנורה "האמונה", בבודפסט, הונגריה.
|
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
בתמונה מימין - מנורה עם אמפורות
זכוכית, בסיס נחושת, חנוכיה מודרנית בהשראה פיניקית. גובה 30 ס"מ. בתמונה משמאל - פמוט בדגם של אמפורה.
|
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
חנוכיות מודרניות, בעיצוב האמן הישראלי קרשי.
|
|||||||||
|
|
|
||||||||
|
מנורת שבעת הקנים
מול שער הכנסת 4*5 מטר תרומת הפרלמנט הבריטי לכנסת ישראל.
|
|||||||||
![]() חזרה למעלה |
|||||||||
|
מוטיבים יהודיים במנורת החנוכה: אנו מוצאים בעיטור החנוכיות מוטיבים יהודיים שהופיעו בפסיפסים ובממצאים ארכיאולוגים נוספים, מוטיבים הקשורים בדרך כלל בעבודת הקודש ובכלי המשכן. כלי הקודש שנוצרו במשכן על ידי בצלאל בן אורי, הם המקור הצורני הבסיסי להתפתחות הצורות באמנות היהודית, התיאור המפורט של כלי המשכן בתורה שימש מקור לעיצוב והשראה. ריבוי פניה של האמנות היהודית קשור בכך שבמרבית ההיסטוריה שלנו לא ישבו אבותינו בארץ אחת, לכן נוצרו סגנונות רבים בהשפעת הסביבה בה הם נמצאו. הפסוק "זה אלי ואנווהו" שמות ט"ו ב', הוא עמדת מוצא למיקוד בעיטור תשמישי הקדושה.
· דומה דודי לצבי א לעפר האילים (שיר השירים ב' 9) · גור אריה יהודה (בראשית מ'ט 9) · כלביא יקום וכארי יתנשא (במדבר כ'ג 24 ) · ונמר עם גדי ירבץ (ישעיה י'א 6 ) · מנשרים קלו מאריות גברו (שמואל ב' א 23 ) · יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב' 14 )
· ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדרת וכפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ,ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים. (ויקרא כ'ג 40)
· צדיק כתמר יפרח (תהילים צ'ב 13) · וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו (מלכים א' ה 5 ) · ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורימון , ארץ זית שמן ודבש (דברים ח' 8) העמודים וההיכל: · ויקם את העמודים לאלם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בעז (מלכים א' ז 21 )
· אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שיר השירים ו' 3 ) · ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע (בראשית ב' 9 ) · כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות...(שיר השירים ב' 2-3) · וכותרות אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם (מלכים א' ז 19 )
|
|||||||||
| ביבליוגרפיה
|
|||||||||