זינה רבינוביץ'

עמי ורמי היו שני חברים כמעט מן היום שבו נולדו.

שניהם נולדו בשבוע אחד, באותו בית-חולים ומוהל אחד הכניס את שניהם

בבריתו של אברהם אבינו. גם אבותיהם של עמי ורמי היו ידידים משכבר

הימים ואת דירותיהם שכרו להם במתכוון בבית אחד, דלת אצל דלת.

לא יפלא, אם כן, שגם עמי ורמי היו חברים מן הימים הראשונים לחייהם,

לשמחת ההורים.

אך בא יום וענן כבד הטיל את צילו על שתי המשפחות: קטטה נפלה בין עמי ורמי,

ריב שלא רבו כמוהו למיום היוולדם.

 -לעולם לא השלים עימו!- צעק עמי מפתח דירתו, למען ישמע חברו.

 -ואני אהיה ברוגז עמו כל ימי חיי!- צעק לעומתו רמי.

 -על מה ולמה?- שאלו האמהות בצער- אוי ואבוי לנו.

מסכנות היו האמהות. כי בשל קטטה זו, שאיש לא ידע את סיבתה,

נשתנו סדרי חיי שתי המשפחות. עמי סרב שאמו של רמי תביאנו בבוקר

אל בית הספר, ורמי, אף הוא סרב לחזור מבית הספר יחד עם חברו.

רע ומר היה גם גורל האבות. כי יום-יום, לאחר ארוחת הערב, נהגו האבות לצאת

לטיול עם שני הבנים גם יחד. הילדים הולכים לפני האבות, ומסיחים זה עם זה

בענייני דיומא. היה זה טיול הנאה לבנים, לאבות וגם לאמהות.

לכל הדברים האלה בא פתאום קץ. עמי מאן לצאת עם אביו לטיול ערב.

היה נשאר בבית, מפריע לאמו ומכעיסה.

-          מדוע לא יצאת לטיול- אתה מפריע לי!

-          הנח לי לגמור את עבודתי- מבקשת אם רמי מבנה.

-          אינני רוצה. לעולם לא אשלים איתו, קורא עמי.

-          אשלים איתו רק לאחר שיבקש סליחה! צועק רמי.

-          סליחה! על מה יבקש סליחה?- תמה האב.

איש לא ידע על מה ובשל מה נפלה הקטטה. ואם גם ידעו פעם החברים את

סיבת המריבה, זה כבר שכחוה. ובסוד אגלה: זה כבר השתוקקו בנפשם

להשלים זה עם זה, אבל כל אחד מהם היה דורש:

יבקש הוא הראשון שאשלים איתו. ובאחד מלילות אלול נתכנסו שני זוגות

     ההורים, לטכס עצה, איך להביא לידי שלום בין שני החברים.

     זמן רב דנו באותה אספה "משפחתית" וחפשו דרכים לשלום. נמנו וגמרו

     שאחד האמצעים הוא להיפגש "במקרה", ליד הדוכן שבו מוכרים כרטיסי

     "שנה טובה". יצאו שני האבות, כל אחד לחוד, בלוית בנו, לאחר ארוחת הערב

     לטייל בשדרה. ובשעת הליכה התחיל כל אב להגיד באוזני בנו כי הנה ראש השנה

     הולך וקרב, וכדאי לרצות את החבר, אפילו אם הוא האשם במריבה.

-          יבקש הוא תחילה!- קרא עמי.

-          ירצה הוא אותי ראשונה!- טען רמי.

לא התפלאו האבות לתשובות הבנים והמשיכו בטיול, עד שסרו אל הדוכן והתחילו

לבחור כרטיסי ברכה.

-          יודע אתה מה?- לחש אבי עמי באוזני בנו- אם אין אתה רוצה לגשת אליו תחילה,

שלח לו כרטיס "שנה טובה", ותראה שמיד יענה לך! זה יהיה לך סימן מובהק,

שגם רמי רוצה בשלום, כמוך.

-          מי אמר לך, שרוצה אני להשלים עמו?- השיב עמי וזרק מבט אל פינת הדוכן,

שם עמד רמי עם אביו.

-          מכיר אני בפניך שכן אכפת לך.- הפסיקו אביו- אולם, אם אינך

רוצה לגשת אליו- שלח לו "שנה טובה".

-          אבל איזו?- התרצה הילד...

-          שלח לו זוג יונים.  היונים הן סמל השלום...

ראה אביו של עמי כי עניני השלום הולכים ומתקדמים- שלח מבט רמז אל הדוכן.

הרגיש האב ברמז ואמר אל בנו:

-          אם אינך מאמין שחברך- יוצאת נשמתו להשלים איתך, חכה עד ראש השנה.

אם תקבל ממנו כרטיס "שנה טובה"- וידעת שכך הוא. לכן, כדאי שתקנה מיד

כרטיס "גמר חתימה טובה"...

      שמע רמי בקול אביו וקנה אף הוא כרטיס ברכה.

      כבר אמר עמי "ליל מנוחה" לאביו ולאמו ואף על פי כן לא עלה על משכבו.

      עקבו ההורים אחרי הילד מרחוק, כל אחד מפינתו הוא, אך לא אמרו דבר.

      שעה קלה הסתובב עמי ליד שולחן הכתיבה, ולבסוף חטף את כרטיס הברכה

      שקנה בחנות, זרק אל הורי: "עלי לרדת למטה לרגע", ויצא את דירתו לבוש

      פיג'מה. מיהר עמי לרדת מן המדרגות, לבל יפגשנו ילד אחר מילדי הבית הגדול:

      מיהר לגשת אל תיבת הדואר, כדי לשים בתוכה את מעטפת הברכה.

      אך טרם הספיק למצוא את תיבת רמי- והנה גם חברו ירד מדירתו כשהוא לבוש

      פיג'מה וגם בידו דבר מה, מעין כרטיס...

-          גם אבא שלך אומר שכל המקדים, הרי זה משובח?- שאל עמי ושם את כרטיסו

בתיבת רמי.

      נתחייך רמי ונענע בניד ראש לסימן "הן", ומיהר אף הוא לשים את כרטיסו בתיבת

      הדואר של עמי חברו.

      ולמחרת עם בוקר כבר ביקרו זה אצל זה, בעוד שניהם לבושים פיג'מות...