"שלוף!" רגרסיה מכתיבה וקריאה- לפטפוט.

אינפלצית המידע כופה דרכי פרסום מקוונות סינכרוניות -  "On-Line". כלומר, עליך להביע עצמך כאן ועכשיו. בקצרה - צורך מידי לתרבות של "שלוף". אם אינך שולף, אינך קיים. על השולף נכפים רדידות, שיבוש מיומנות התכנון, ושיבוש ההקשבה, העיבוד וההפנמה. עיוות המבע העצמי באופן מנומק, שעבר סינון של סרח עודף, על ידי צמצום, מיקוד, ראיית העיקר - כל אלה נעלמים לטובת פטפוט. מאחר והפטפוט חייב להתנהל במהירות, וכל השהייה היא בלתי נסבלת, נוצרת לנגד עיננו שפת סימנים. לא עוד עשרים ומשהו אותיות, אלא ציור, סמל, אות כזו או אחרת, לכל ביטוי או מילה. - קצרנות מודרנית. לכאורה, אין לנו אלא להתפעל מהמתממש לנגד עיננו. לאחר מחשבה מסוימת, לא "On-Line" ב"שלוף", נמצא שאין זה אלא תהליך רגרסיה אבולוציוני מדהים. התפתחות הכתב, בניגוד לדיבור שגם הוא השתכלל הרבה קודם לכתב, היתה משפת סימנים - סימן לכל מילה/ ביטוי, לצמצום גאוני למספר קטן מאד של אותיות.  כלומר תהליך העתקת ה דיבור, הפטפוט המיידי, אל כתב, שהמשיך והתפתח לביטוי תהליך מחשבתי עמוק יותר, המתבטא בכתיבה, הדורש העמקה, תכנון ומיצוי על חשבון המידיות כאן ועכשיו. תהליך זה היה מעבר אבולוציוני מנביחות ונהימות אל תוצרי חשיבה גבוהה של מותר האדם.

והנה, אנו מוצאים שבאמצעות טכנולוגית המידע, הכתב הופך בתהליך רגרסיה מחפיר מנאורות לנחשלות, מכתיבה לאמצעי פטפוט, מיצירה וביטוי עצמי מורכב- לנביחות ונהימות ["אההה", "דאהה", "דאיי", "פאק" וכ'ו]. ויותר מכך: ישנם טכנו-עתידנים המנבאים את היעלמות הכתב לטובת דיבור וזיהוי דיבור בלבד.  לפנינו תהליך נסיגה שמוחק אחת לאחת את ההישגים האנושיים שאיכות החיים שלנו ניזונה מהם היום. לא הכללה, העמקה וגילוי "התמונה הכללית" תוך כדי תהליך עיבוד המידע, ככתיבה למשל, אלא דשדוש בפרטים, שככאלה הם חסרי משמעות. 

הפאוור-פוינט משחית!

 סממן נוסף לעלגות של "מהפיכת המידע" הוא המסר הקצר, "שורה תחתונה", "עיקרי הדברים", שהופך למטרה בפני עצמה, כאשר הפרטים, העמקות וירידה לשורש הולכים לאיבוד, בעוד השטחיות עד כדי חוסר הבנה הם התכלית.
אדוארד טאפט (Edward R. Tufte)- נביא זעם של הצגת המידע בעידן הדיגטלי, יוצא במאמר נוקב (2003)  "הסגנון הקוגניטיבי של ה- PowerPoint", ובגרסה מקוצרת אחרת (2003),“PowerPoint Is Evil”,  יוצא טאפט בשצף קצף נגד השימוש השוטף והמוגזם בתבליטים, ואחר יוצא נגד השימוש ב-P.P בבתי הספר  (תרגום חופשי): "במיוחד מטריד האימוץ של סגנון קוגניטיבי של P.P בבתי הספר שלנו. במקום ללמד כתיבת מאמר, המכיל משפטים, מלמדים את הילדים איך לשכנע לקוחות [נאום מכירות] ו"פרסומת מידענית" [infomercials] . מטלות P.P בבתי ספר יסודיים (כפי שנראים במדריך למורה, ובעבודות תלמידים ברשת) מכילים 10 עד 20 מילים בדרך כלל, וקטע של קליפארט בכל שקופית במצגת של 3 עד 6 שקופיות. כלומר סך של 80 מילים (15 שניות של קריאה ללא קול) המבטא פעילות שאורכת שבוע(!). עדיף לתלמידים שבתי הספר יסגרו באותם הימים, ובתלמיד ילך "למצגי חקר" [[ Exploratorium במוזיאונים, או שיכתוב מאמר קצר שיתאר דבר מה."

בהמשך יוצא טאפט נגד הצמצום המוגזם בהצגת נתונים, ומתאר מקרה של טבלת נתונים במכילה כ- 200 מספרים וכ- 50 מילים, הממצות את הכל. במקום זה, וטען טאפט, מצגת P.P מציגה בגרפים באופן מעוות, חסר הגיון ועקביות, באופן שגוי סטטיסטי, צבעים וכ'ו שאינם ראויים, וכל התצוגה כמו "החדרת אצבע לעין".

בקצרה, טוען טאפט, שתכנת הפאוור-פוינט, שאינה אלא מאופן הצגת נתונים מסויים, עשו תורה עם תאוריות מופרכות אחריה, כשמנסים לשלב בה את הכל, על חשבון העמקה ומיומנויות בסיס.

לא נעים להודות, אבל... יש בזה משהו.

--------------------------------
 Tufte E. R. (2003). The Cognitive Style of Power Point Graphics Press; (July 2003)
Tufte E.R. (2003). PowerPoint Is Evil; Wired Megazin (Sep. 2003) http://www.wired.com/wired/archive/11.09/ppt2.html

לתגובות וחילופי דעות על המאמר ובכלל

הביא, העיר, תרגם וקיצר: ד"ר אברום רותם