לומדים בבית ולא בבית-הספר

 בכתבה בניו-יורק טיימס, 10 נובמבר 2003, מדווחת  גיי'ן גרוס על עלייה משמעותית בלמידה בבית- Home schooling ברחבי ארה"ב.

כיום לומדים 850,000 תלמידים ברחבי ארה"ב בבית [כ-2% מכלל התלמידים], ואינם הולכים לבתי הספר. לפני עשור היו פחות ממחצית ממספר זה. [יש הגורסים שמספר זה קטן מהמצוי, כי יש בעיה בהגדרה של לומד שכזה. האם הוא נושר זמני או קבוע וכד'].
הלומדים החדשים, נכון יותר לומר, הוריהם, לא מסכימים לקטלוג פשוט כאידיאולוגיה של זכות דתית או חופש אזרחי בקרב שמאלנים קיצוניים, שהובילו מהלך זה בעבר. הם טוענים שנמאס להם מהפגמים ההולכים ורבים בחינוך הציבורי, ועלות החינוך הפרטי. בנוסף התפיסה החדשה של החינוך השואפת לסטנדארטים אחידים לכל, תכניות לימודים אחידות ומבחני מיצב - שנחשבים על ידי רבים כפגיעה משמעותית בתלמידים עם צרכים מיוחדים: המתקשים, בעלי מיומנויות אישיות פחותות מהממוצע, כמו גם המחוננים, וכאלה המכונסים בעצמם וכד'.

מיטשל סטיבן - פסיכולוג חינוכי, טוען, שמגמת הסטנדרטיזציה של מערכת החינוך ללימוד אחיד ושבלוני בכל בתי הספר, מרחיקה הורים מהמערכת הממוסדת, וממעודדת  את הלמידה בבית. זאת לצד גורמים מקלים אחרים ללמידה בבית כמו האינטרנט, ויתור של יותר ויותר נשים על קריירה לטובת טיפוח הבית והצאצאים, ומגמה של משפחות רבות להתכנס יותר סביב התא המשפחתי ולטפח אותו.
לימוד בבית חוקי ב- 50 מדינות בארה"ב, למרות שיש שוני גדול בין התקנות בכל מדינה.

עם כל זאת, קשה עדיין לאמוד את הצלחת התופעה - כלומר, האם לימוד בבית הוא תחליף משמעותי וישים ללימוד בבית הספר. [צריך גם לזכור שניתן ליישם מודלים המגשרים בין התבודדות בבית לבין כתה בבית ספר פורמלי, כקבוצת לימוד שכונתית וכד'.]

 ומה אצלנו בישראל?
בישראל התופעה שולית לגמרי. מדובר על 60 מוכרים רשמית ע"י משרד החינוך וכ- 150 אם נכלול את אלה שלא מוכרזים ככאלה, שהם כמאית האחוז מכלל הלומדים לעומת כ- 2% בארה"ב!

להלן תאור מרתק של התופעה בישראל (מתוך תקציר עבודת מחקר לתאר שלישי, אונ' ת"א המחלקה לחינוך "Home Schooling בישראל - צעדים ראשונים" מאת חיה הלר דגני, 2003). התקציר מובא בשלמותו להוציא הסרת פרטים שוליים, להקלת הרצף לקורא לא מקצועי בתחום.
------------------------------
תופעת ה-[Home Schooling=] H.S מתקיימת בקונטקסט של אורח חיים. ה- H.S הוא מרכיב אחד מתוך סך הכל של עשייה יומיומית המחברת כל אל הפרטים הקטנים של החיים למכלול רחב. במקרה של המשפחות שהתראיינו למחקר, מקיף המכלול: לידה בבית, הנקה עד אשר הילד נגמל ממנה בעצמו, אכילת מזון טבעי ככל האפשר, מגורים מחוץ למרכזים עירוניים גדולים, עבודה במקצועות חופשיים המאפשרת להורים לשלוט בזמן ובמקום שלהם, שימוש בתרופות טבעיות והזדקקות פחותה למוסדות נותני שירות שהקימה החברה. רוב המשפחות נתונות במאבק עם הממסד בנושאים שונים, כמו הזכות לשבת על הקרקע, הכרה בגיור, קבלת אישור לקיים H.S. הילדים ברוב משפחות ה-H.S אינם עושים "בית-ספר בבית" כתחליף ללימודים בבית-הספר של מערכת החינוך. הם מקיימים "unschooling", שמשמעותו היא שלילת בית-הספר כתבנית שרק במסגרתה ניתן ללמוד. בעיניהם העולם כולו הוא סביבת לימוד שבתוכה הלימודים הם תהליך בלתי נפסק, איננו מתוכנן אלא מתרחש, אין ספרי לימוד וחוברות עבודה, מותר לשאול שאלות ולגלות סקרנות לגבי כל דבר, המבוגר פשוט נמצא שם עבור הילד, אך גם עבור עצמו. ההורים אינם מטפחים מוסדות חברתיים ושירותים מאורגנים המרכיבים מבנה חברתי. חבריה אינם דורשים הקמת מוסדות נפרדים לצורך שימור,  הם גם אינם דורשים משאבים כלכליים או אחרים מן החברה. הם חיים בשולי החברה, אי שם בגבולות הפיסיים והדמיוניים, ומתקיימים בהתאם לכללים ולנורמות שהם יוצרים. הם אינם מוכנים להשתמש במערכות המומחה שמציעה להם החברה לצורך ניהול חיים היומיומי. הם מבקשים הכרה מצד החברה בצורך שלהם לחיות את חייהם בדרך מסוימת, המתקיימת בתוך גבולות השיח החברתי תוך שהם מעדכנים אותו בשיח שלהם. המשמעות האישית של ה- H.Sעבור ההורים החווים אותו היא החיפוש אחרי העצמי האותנטי, הרצון לחיות כאינדיבידואל ייחודי המממש את ה"אני" הפנימי שלו בהתאם לדרך שבא הוא עצמו מגדיר את ה"עצמי" שלו. הורי ה- H.Sפיתחו לעצמם סיפורים-מיתוסים המאפשרים להם ליצור תמונת עולם ייחודית. בעזרת הנאראטיבים הללו הם יכולים להסביר לעצמם ולסביבה את תפיסת המציאות שלהם, ולגבש זהות משפחתית מאוחדת. בראיונות נמצא כי חופש הבחירה אותו נוטלים ההורים לעצמם כאשר הם מחליטים ליישם H.S על כל המשתמע מכך, אינו בהכרח החופש שהם מעניקים לילדיהם. מושגים כמו "בחירה חופשית", "אחריות מוסרית" נתפסים כמרכזיים בחינוך אותו הם מקנים לילדיהם, אולם בחלק מהמשפחות ההורים נוטלים את הסמכות מתוקף היותם הורים והם מקבלים החלטות גם עבור הילדים, כמו במשפחה "רגילה". המשמעות היא שההורים מוכנים לשלם את "מחיר" החלטתם באופן מודע, אולם ילדיהם משלמים את המחיר שלא בבחירה.

המאבק של משפחות ה-H.S על הכרה בזהותן הייחודית הוא תוצאה של התפוררות הזהות הישראלית. למעשה מתקיימת כאן מערכת יחסי כוחות בין המדינה להורים, כשכל צד מנצל באופן ציני את האינטרסים של הצד האחר. משפחות ה-H.S עיצבו לעצמן חיים על פי מודל חדש של הגשמה אישית, שמקורותיו נעוצים בתרבות האמריקנית, אך ניתן ליישם אותו במסגרת משפחתית בכל הוויה חברתית אחרת. הם רואים את עצמם כחלק מהקהילה הענקית של משפחות המיישמות H.S בעולם כולו, במיוחד בארצות הברית. תופעת ה-H.S בישראל מבטאת את קריאתם של ההורים אל החברה להכרה בייחודיות שלהם. זהו יישום של השאיפה לחיים אותנטיים בתוך החברה המודרנית המדכאת ומאחדת, המשדרת מסר דו-משמעי על חשיבותה הרבה של זהות אישית ייחודית. 

תודה לארי נוימן, מנהל אתר Israel Home Schooling”" על הנתונים.

לתגובות וחילופי דעות על המאמר ובכלל

הביא, העיר, תרגם וקיצר: ד"ר אברום רותם