מה בין מבחני מיצב, חנוך ובתי-סהר?

בכתבה מאת  Dave Arnold, Illinois Education Association מאילינוי, המופיעה  באתר החינוכי Owl.org (מסתבר שהינשוף של אתר משרד החינוך לא היה הראשון...), פותח במילים: "מה שמציק לי שהמדינה שלי, אילינוי, מוציאה כמעט כפול בכל שנה לשכן אסירים בכלא, מאשר ההשקעה בחינוך ילד. .."

מרק טווין כתב סיפור קצר על עיר שכוחה במיסורי, שתושבי העיר סברו שההוצאה העירונית על ביתה ספר גבוהה מדי. לכן נקראו התושבים לפגישה בה דנו בסגירת ביתה ספר.
קםאיכר זקן , כך מספר מרק טווין,  ואמר: "לא נחסוך  דבר אם נסגור את בית הספר, כי נצטרך לבנות שני בתי כלא במקום."
לרוע המזל, טוען הכתב, הנשיא בוש לא מכיר את הסיפור של טווין, והוא מוציא יותר כסף על בתי סוהר מאשר על בתי-ספר.
קבוצה נמרצת של מחנכים ופעילים למען צדק חברתי, המבוססת על קבוצה המכונה "חינוך ולא מאסר" "Education Not Incarceration"  בקליפורניה, מציגה את הנתונים הבאים:
הקיצוץ בתקציב 2003 בחינוך עומד על 300 מליון דולר, ובבתי הסהר ב- 57 מליון בלבד.

בקליפורניה למשל, עלות תלמיד כל שנה היא $6,887 לעומת $28,502 לאחזקת אסיר.

אני וכעס, כותב הכתב: כל שנה הממשלה מעבירה מבחני "מיצב" בכל רחבי המדינה, למה? כדי שהממשלה תוכל להעריך אם בתי הספר מעניקים חינוך מספיק איכותי. לדעתי, מוסיף הכתב הנרגז, הם מחפשים תירוץ להצדיק את הסתירה בהוצאה הלאומית בין בית הספר לבית הסהר.
איך, לעזאזל חושבים לבדוק את ביצועי המורה ואיכות ההוראה שלו בציון של מבחן? הייתי במספיק כתות כדי לדעת שמצב הרוח הרגעי של תלמיד, הוא הפקטור העיקרי בהצלחת מבחן שכזה! אפילו רק כדי להתנקם או סתם "להחזיר" למורה או הורה שגער בו.

לנשיא יש כוונות טובות, אך ככל כוונות, הם מובילות לגיהנום. תחת מבחני "מיצב" אלה, תלמיד אחד שקם על צד שמאל, יכול לקבוע עתיד של בית-ספר שלם! זה נשמע קיצוני, אך וזה בדיוק מה שקורה בבתי הספר הקטנים במרכז אילינוי. אם בית ספר מקבל שנתיים רצוף ציון נמוך, תלמידי ביתה ספר רשאים לעבור לבתי ספר אחרים בעידוד המדינה.

לכאורה, מבחני "מיצב" הם זהים לכל בית-ספר, מה יותר הגון מזה, אבל כל בית ספר מקבל תקצוב שונה מהמדינה והממשל הפדרלי וכן מסך המיסוי המקומי. אז יאפה כאן השוויון?

יותר מכך, טוען הכתב: אין קורלציה בין איכות בית הספר לתקציב שהוא מקבל! זה כאילו לומר שאין קורלציה בין כמות הדלק שיש במכונית למרחק שהיא יכולה לנסוע. אז אני אומר, זועם הכתב: מכונית נוסעת על דלק, ובית הספר על תקציב!

וזה מה שקורה: בתי הסהר מלאים באנשים שזכו לרמת חינוך נמוכה. 68% - שני שליש מהאסירים הם ללא תעודת גמר של תיכון, (באילינוי זה 80%) ובין השנים 1991-97 ירד אחוז האסירים שלומדים בכלא מ- 57% ל- 52%.

בין השנים 1977 ל- 1999, ההשקעה הלאומית לשיקום אסיר היא פי 2.5 מאשר בחינוך!!!

אם ניקח את תקציב קליפורניה למשל, הקיצוצים בתקציב משמעותם:
300 מליון $ - תמיכה במשפחות נזקקות ובילדים נזקקים. 164 מליון$ מתקצוב בתי ספר, ומאות מליונים נוספים מחומרי למידה, הנחיה, טיפול בילדים, פגיעה חמורה במורים ועוד. כלומר הכנה בטוחה למועמדות למילוי בתי הסהר.

אני חושב, כותב הכתב, שהסיכוי הטוב היותר לשיקום אסירים הוא חינוך. רק חינוך יגדיל את הזדמנויות ההעסקה, ויפחית את הסיכוי לחזרה להרגלים הישנים שלהם.

לסיכום: במקום לפגוע בבתי הספר, להוריד את הרמה ע"י מבחני "מיצב" הרסניים, ובכך להגדיל את מספר הבוגרים עם חינוך לקוי, שימצאו דרכם לבתי הסהר - יש להגדיל את תקצוב בתי הספר, כמו גם השקעה בחינוך אסירים.

שיהיה להם שם בהצלחה, ומה אצלנו?

לתגובות וחילופי דעות על המאמר ובכלל

הביא, תרגם וקיצר: ד"ר אברום רותם